רבי ישראל מרוּז'ין היה "מיוחס". אביו הוא רבי שלום שַכְנא מדרוֹהוֹביטְש, סבו – רבי אברהם "המלאך", ואבי סבו – המגיד הגדול ממֶזְריטש. למרות זאת, אמר ר' ישראל: "אין שום יתרון לכך שאדם גדול הוא קרוב משפחתך. הנה אני עצמי 'מיוחס', ויודע אני כי העיקר הוא שתהיה 'מיוחס' לעצמך."
הוסיף ר' ישראל משל:
מלך אחד ציווה לבנות לכבודו ארמון מפואר ונפלא מאוד. לאחר שנגמרה מלאכת הבניין רצה המלך כי יכסו את הקירות בצבעים יפים ונאים, כיאה למלך גדול ואדיר כמוהו. חילק המלך את ארבעת הקירות שבהיכל לארבעה אמנים מהוללים הבקיאים במלאכת הציור, וציווה שכל אחד מהם יצייר על אחד מן הקירות בקישוטים ובצבעים מהודרים, לפי חכמתו וכישרון רוחו.
שלושה מן הציירים ציירו על שלושת הקירות שקיבלו, כל אחד על פי חכמתו, והרביעי הפליא לעשות בחכמה רבה, כי על הקיר הרביעי הניח צבע אחד יפה ומהודר, שהיה מבריק מאוד. בצבע זה כיסה את הקיר כולו, מראשו ועד סופו. כה מבריק וזוהר היה הצבע, עד שכל הצבעים שהונחו על שלושת הקירות האחרים השתקפו בו, מאירים ונוצצים.
בתום הזמן שהקציב להם, בא המלך בעצמו לראות אם עשו האמנים את מלאכתם כראוי. כשנכנס המלך אל הארמון הבהיקו לפניו הצבעים היפים שעל הקירות. אז החל להתבונן היטב, קיר אחר קיר, כדי לראות מה עשו האמנים בחכמתם. כאשר בא המלך אל הקיר הרביעי, התבונן וראה כיצד כל הציורים על שלושת הקירות האחרים מאירים ומזהירים בו, בשל הצבע הנקי שעל הקיר הזה, המבריק וזוהר כראי מלוטש. והדבר היה טוב מאוד בעיני המלך והוא העניק לצייר את תודתו וכבודו.
"כך הדבר גם בעניין ייחוס אבות," אמר ר' ישראל, "אם אדם מטהר ומזכך את עצמו, עד שהוא נקי ובהיר ומבריק לגמרי – אז יאירו ויזרחו בו הכוחות של אבותיו הצדיקים. רק אדם כזה הוא המיוחס האמיתי."
מעשה בארבעה ציירים
נושאים:
