כתביו הגנוזים של רבי אדם

בידי הבעש"ט היו כתבים ובהם רזים וסתרי תורה. וכך באו הכתבים לידי הבעש"ט:
איש אחד היה ושמו רבי אדם, שהיה צדיק גדול. פעם בא ר' אדם למערה אחת ומצא שם את הכתבים. עשה ר' אדם "שאלת חלום", ושאל בחלומו למי למסור את הכתבים שמצא. השיבו לו: "מסור את הכתבים לרבי ישראל בן אליעזר מעיר אוּקוֹפּ", הלוא הוא הבעש"ט.
קודם מותו ציווה לבנו יחידו: "הנה יש תחת ידי כתבים שהם רזי תורה, אבל אתה אינך ראוי להם. חפש עיר ושמה אוקופ, ושם תמצא איש והוא כבן ארבע עשרה שנים ושמו ישראל בן אליעזר. מסור לו את הכתבים, כי הם שייכים לשורש נשמתו, ואם תזכה שילמד עמך – מה טוב!"
אחרי פטירת ר' אדם לקח בנו עגלה וסוסים ונסע מעיר לעיר עד שהגיע אל אוקופ. תלמיד חכם גדול היה הבן, ומושלם בכל המעלות, ובבואו אל העיר התארח בביתו של אחד מפרנסי העיר.
שאל אותו האיש: "מאין אתה, ולהיכן אתה הולך? הלוא אינך נראה כמי שבא לקבץ ממון." ענה בנו של ר' אדם: "אבי היה צדיק מפורסם, וציווה עליי קודם פטירתו שאשא אישה מקהילת-קודש אוקופ, ומוכרח אני לקיים את דבריו."
מיד רגשה כל העיר והציעו לפניו כמה שידוכים, והשתדך עם בתו של אחד מעשירי העיר, כי נשא חן בעיני כל רואיו.
אחר חתונתו התחיל לחפש אחר האיש שעליו דיבר אביו, ולא מצא כי אם משרת אחד בבית המדרש, נער ושמו ישראל. עקב האיש אחרי הנער וראה כי אין תוכו כברו, ואולי זהו האיש שהוא מבקש.
אמר בנו של ר' אדם לחותנו: "הנה בביתכם קשה לי לשהות וללמוד כי דעתי מוסחת. עשה נא לי מחיצה קטנה בבית המדרש שאוכל ללמוד שם ללא הפרעות. ובמקום בו אלמד שם גם אתפלל, כפי שראוי לעשות."
כוונתו הייתה להיות מצוי בבית המדרש, כדי שיוכל לעמוד על טיבו של הנער.
הסכים חותנו ועשה את שהתבקש ללא עיכוב, כי יקר היה חתנו בעיניו. אף ביקש מן הנער שישרת את חתנו שהוא רב ותלמיד חכם, וישלם לו על כך.
לאחר זמן, באחד הלילות, כאשר ישנו כולם, עשה בנו של ר' אדם את עצמו כאילו הוא ישן, והנה ראה, כי הנער קם ועסק בתורה ובעבודת השם. כי זה הנער היה הבעש"ט, וכך נהג מדי לילה. גם בלילה השני ראה האיש את הבעש"ט עושה כן, ובלילה השלישי שוב קם הבעש"ט ולמד תורה. בפעם זו אירע שבתוך לימודו נרדם הבעש"ט. מיד קם בנו של ר' אדם, ולקח כרך אחד מן הכתבים שהפקיד בידו אביו, והניחו לפני הבעש"ט. אחר כך שב ועשה את עצמו כאילו הוא ישן.
כאשר התעורר הבעש"ט וראה לפניו את צרור הדפים הזדעזע מאוד, למד אותם והסתירם בחיקו.
בלילה הבא שוב עשה בנו של ר' אדם כך, עד שידע בבירור כי זהו האיש שאליו התכוון אביו למסור לו את הכתבים. אז קרא לו ואמר: "אבי הניח בידי כתבים אלו, וציווה עלי שאמסור אותם לך. והנה כל הכתבים הם לפניך, אך בבקשה ממך – אם תואיל ותלמד עמי."
השיב לו הבעש"ט: "טוב הדבר, אבל בתנאי שלא ידע שום אדם זולתך, ולא יהיה ניכר עליך שום שינוי, אלא שתצווה עליי לשרת אותך כמקודם." וכן עשו.
אחר הדברים האלה אמר בן הרב אדם לחותנו: "רוצה אני פרישות יתרה. אם אפשר להשיג עבורי איזה בית מחוץ לעיר, ואשב שם ואעסוק בתורה ובעבודת השם." עוד ביקש מחותנו כי ישכור עבורו את הנער ישראל, שישב עמו בבית זה וישרת אותו כשיצטרך להביא צרכיו מן העיר. עשה חותנו מה שהתבקש, כי היה אדם נכבד ובעל ממון.
כאשר ראו אנשי הקהילה כי הנער לומד עם בן הרב אמרו: "בוודאי זכות אבותיו גרמה לו שיבוא בן הרב לכאן, ויקרב אותו אל התורה ועבודת השם." כי נראה היה הבעש"ט בעיניהם כנער פשוט, שמתחיל להלך בדרך טובה. גם השיאו לו אישה, אבל לא ארכו ימיה ומתה.
בבית שבו התבודדו למדו הבעש"ט ובן הרב גמרא ומפרשים ופוסקי הלכה, וגם את כתבי הקודש שהיו בידי ר' אדם. דברי קבלה היו בכתבים, הן בחכמת האלוהות והן בקבלה מעשית.
פעם אחת ביקש בן הרב מהבעש"ט שיוריד את המלאך שר התורה מן השמים, כדי שיסייע בידם להבין איזה דבר. דחה אותו הבעש"ט ואמר: "אם נטעה חס ושלום בכוונות שיש לכוון, יוכל להביא הדבר לידי סכנה. כי טמאים אנו ואין בידינו אפר פרה אדומה לטהר את טומאתנו."
שב בן הרב והפציר בו יום יום, עד שלא יכול היה להשיב ריקם את פניו. לבסוף התענו שבוע שלם, וערכו טבילות כראוי, ובמוצאי שבת כיוונו כוונות ידועות. מיד צעק הבעש"ט: "ווי ווי! טעינו וירד שר האש, ובוודאי ישרוף את כל העיר! ואתה, כיוון שידוע אתה כחסיד גדול – לך יאמינו, לך מהר לחותנך ולכל בני העיר ואמור להם שיצילו את נפשם, כי במהרה ישרוף שר האש את העיר."
וכך היה, ומאז גדל בן הרב מאוד בעיני כולם, כי ראו בו איש אלוהים ובעל מופת.
ארכו הימים, ושוב הפציר בן הרב בבעש"ט שיוריד את שר התורה מן השמים. שוב סירב הבעש"ט, אך כיוון שהפציר בו בן הרב יום אחר יום נאלץ לעשות כרצונו. שוב התענו כל ימות השבוע, ובמוצאי השבת כיוונו כוונות מיוחדות. פתאום צעק הבעש"ט: "אהה! בגלל מה שעשינו נגזר על שנינו שנמות בלילה זה. אבל זו תקוותנו – אם נתחזק ונעמוד כל הלילה ונכוון כוונות. הלוא אם יידחה גזר הדין עשוי הוא להתבטל. אבל אם נתנמנם חלילה, יוכל השטן לשלוט בנו, כי השינה תולדת המוות היא."
כל הלילה עסקו בכוונות, אך קודם שהאיר השחר לא יכול עוד בן הרב להתאפק, והתנמנם מעט. כשראה זאת הבעש"ט מיד רץ אליו בבהלה וצעק, כי התעלף בן הרב פתאום. ניסו להעירו ולא הצליחו, וקברו אותו בכבוד גדול.