כמה אפשר להתווכח

נושאים:

בערב יום הכיפורים הלך רבי נפתלי מרוּפּשִיץ לשוק, וביקש מאישה אחת מנשות הגויים שתארוז עבורו אגודה גדולה של צנון. לאחר שארזה האישה את הצנונים לאגודה אחת התגלע ויכוח ביניהם. האישה טענה כי יש באגודה ארבע עשרה חתיכות ירק, והרבי טען כי אין באגודה אלא שלוש עשרה בלבד. זמן רב נמשך הוויכוח. לבסוף אמר ר' נפתלי: "ריבונו של עולם, ראה כי אני רוצה – היא זו שאינה מסכימה. ומה אוכל לעשות?"
אז פנה משם והלך אל בית הכנסת, והתחיל לומר את תפילת "כל נדרי".

מה בין צנון לכל נדרי? את הרגעים שלפני יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה, בילה רבי נפתלי מרוּפְּשיץ בוויכוח על חבילה של צנון. מתוך הוויכוח ניסח רבי נפתלי אמירה של תפילה.

ברגעים שלפני כניסת יום הכיפורים מצופה מן המתפללים שיכינו את עצמם לכניסת היום, המוקדש לבקשת סליחה וכפרה על החטאים. בשל כך, הפעולה היומיומית של רכישת חבילת צנון בשוק ברגעים אלה נראית שלא במקומה. בדיעבד התברר, כי הייתה זו פעולה סמלית, וכי היא נועדה לבטא את יחסיו של ר' נפתלי עם אלוהיו.
את הוויכוח עם מוכרת הצנון מסיים ר' נפתלי בהצהרה, שיש לה גם משמעות דתית – "עשיתי כל שיכולתי". בהקשר של יום הכיפורים מתפרשת אמירה זו כהצהרה של האדם, ובקשה מאלוהיו שיתחשב במאמציו לעשות את הדבר הנכון, גם אם מאמצים אלה לא צלחו. דרך אחרת לפרש את המשפט שאמר ר' נפתלי היא אולי זאת: ראה כי אני מוותר, ואיני מדקדק ומקפיד עד כדי כך. בכך אולי מבקש ר' נפתלי מאלוהיו, כי יוותר גם הוא ולא יקפיד על הצדק יותר מדי.
המספר שלוש עשרה, שעליו מתעקש ר' נפתלי בוויכוח, מרמז אולי על "שלוש עשרה מידות הרחמים", שהוא קטע מרכזי בתפילות שעניינן בקשת סליחה.
גם בסיפורים נוספים על אודות ר' נפתלי הוא מנהל שיחות פשוטות עם בני אדם, שבהן נרמזים עניינים רוחניים. בדרך זו רומז אולי ר' נפתלי, כי המצב הרוחני והדתי של אדם משתקף בכל אורחות חייו, והוא מתבטא אפילו בשיחות אקראיות וחסרות חשיבות. חייו הרוחניים והנפשיים של אדם משתקפים בהתנהגותו בכל תחום, ולהפך – אמירות הנאמרות בהקשר של חולין יכולות להשפיע גם במישור הדתי, הרוחני והנפשי.

תפילת כל נדרי המופיעה בסיפור נאמרת בליל יום הכיפורים, עם כניסת היום. בתפילה זו מכריז הקהל על ביטול הנדרים וההתחייבויות שלא קוימו, ומסכים להכיל גם את ה"עבריינים" עם כלל הציבור.