חוכמה ורגש

נושאים:

רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, היה אחד מתלמידיו הקרובים של המגיד ממזריטש. וכך אמר ר' שניאור זלמן:
"לפני שלמדתי אצל המגיד ממזריטש הייתי סבור שעל האדם להתבונן במידות החסד והגבורה, שבהן מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו. עליו לראות ולהבין כיצד ההתבוננות השכלית וההכרה מכוננות גם את הרגשות שבלב – אהבה ויראה.
אחרי שלמדתי אצל המגיד ממזריטש הבנתי, שההתבוננות וההכרה אינן אלא הדבר עצמו – הן עצמן האהבה והיראה שבלב."

ר' שניאור זלמן למד מרבו כי יש קשר בין מה שהאדם חושב ובין מה שהוא מרגיש, ומצב התודעה שלו משפיע על הרגשות שבלב. מסקנה זו הפכה לאחת מאבני היסוד של חסידות חב"ד

חב"ד היא חסידות הנוטה אל העיון במושגים קבליים, כפי שמשתקף בסיפור זה. האמירה שבסיפור מתייחסת לקשר שבין התודעה והרגש. התודעה – כלומר הדבר שהאדם עוסק בו ומתבונן בו באופן "שכלי" – משפיעה מאוד גם על הנפש והרגש, ובמונחים של הסיפור – האהבה והיראה (הפחד) שבלב.
ר' שניאור זלמן למד אפוא מרבו כי התודעה והרגש הם דבר אחד. בזמן ששהה אצל רבו הוא חווה או הבין כיצד העיון וההגות מכוננים תחושות ורגשות.
באופן כללי ניתן לומר כי פעמים רבות המורה אינו רק מלמד ידע, אלא מעניק לידיעות עומק ותוקף, עד שהן אינן נשארות רק ב"מוח" אלא הופכות למכלול של שכל ורגש.

חב"ד נחשבת לחסידות הנוטה אל העיון השכלתני. ראשי התיבות של חב"ד הן "חוכמה, בינה, דעת", כלומר – הדגשת עליונותה של ההבנה על ההרגשה שבלב.