הביזיון הגדול

בעיר זאלשיץ התגורר חסיד אחד ושמו ר' יַענקְל ר' יוּדֶלְס, כלומר: יעקב בן יהודה. ר' יענקל היה ידוע כחסיד חשוב ומכובד שסחר בנוצות בעיר הגדולה ברסלאו.
פעם אחת, בשעה שהיה בעיר זו בשל עסקיו, בא לפניו סוחר יהודי אחד וסיפר לו בדמעות כי נקלע לקשיים כספיים והוא זקוק לתמיכה כדי לשקם את עסקיו ואת כבודו.
כששמע זאת ר' יענקל, הזדרז והלך אל חנותו של יהודי עשיר שהכיר וביקש ממנו שיסכים לתרום עבור מטרה חשובה. כששמע זאת העשיר צחק ואמר: "רֶבּ יעקב! אם תזמר כאן 'יום זה מכובד' אתרום בעין יפה."
מיד נטל ר' יענקל כיסא, נעמד עליו באמצע החנות והחל לשיר בקול רם ונעים את הפיוט של סעודת השבת "יום זה מכובד מכל ימים". החנות הייתה מלאה לקוחות וזבנים, וכולם צחקו מאוד. אבל ר' יענקל המשיך ושר עד סופו של הפיוט.
כשסיים אמר לו העשיר: "לא חשבתי שאתה, ר' יעקב, תבזה את עצמך בצורה שכזאת."
ענה לו ר' יענקל: "חובתי לעשות מה שאוכל עבור כל יהודי, ואפילו אם אצטרך להתבזות בשל כך."
כששמעו הנוכחים את הדברים שאמר ר' יענקל בלב תם, מיד הוסיפו ותרמו גם הם סכומי כסף רבים. הלך ר' יענקל ומסר את הכסף לאדם שביקש את עזרתו ובירך אותו שיצליח במסחרו.