אנחה אחת

נושאים:

בשם הרבי מקוצק אמרו:
כל העולם אינו שווה אנחה אחת.
אבל כל העולם כולו לא נברא אלא בזכות אנחה אחת, שאדם בעל ייסורים כובש בלבו והופכה לרננה…

בשם הרבי מקוצק: העולם אינו שווה אפילו אנחה אחת, ובכל זאת כל העולם נברא בזכותה של אנחה אחת שהפכה לרננה.

העולם אינו שווה אנחה. ובמילים אחרות – חבל להשחית אנחה על עניינים חומריים. אמירה זו משקפת זלזול והתרחקות רגשית מענייני העולם הזה – פרנסה, בריאות, עניינים משפחתיים וחברתיים וכיוצא באלו.
על פי דרכה של חסידות קוצק, האדם צריך להפנות את כוחות הנפש שלו לענייני הרוח ולבוז לבעיות החומריות.
למרות זאת, חלקו השני של המשפט שונה במקצת. על האדם "בעל הייסורים" לא רק להתעלם מייסוריו ולא להיאנח, אלא עליו להפוך את האנחה לרננה. היכולת להפוך את האנחה, הצליל המופק מעצב וכאב, ל"רננה" ולשמחה עשויה להתפרש בשתי דרכים: להיות שמח למרות הייסורים או להיות שמח בייסורים עצמם.
תיתכן גם קריאה נוספת במשפט זה – עצם כבישת האנחה תביא את האדם לרננה.
בכל מקרה מדגישה אמירה זו, כי הייסורים הם מבחן שנועד להכשיל את האדם ב"אנחה". אם יצליח האדם להישאר ברננה, הרי מעשה כזה הוא חשוב כל כך עד כדי כך ש"כל העולם" נברא בזכות אותו מעשה.

ציטוט מפי הפילוסוף הדני סרן קירקגור:
"משורר מהו? איש אומלל, הצופן בלבו יגון עמוק, אך שפתיו בנויות כך, שכל הצעקות והאנחות היוצאות דרכן נשמעות כמו מוזיקה מקסימה."