אל תרבה במחשבות

הכהן רפאל נחמן, שמועות וסיפורים, כפר חב"ד, תשכ"ד, עמ' 28

תמלול

אחד מחסידי אדמוה"ז [אדמו"ר הזקן] חשוכי בנים, ר"ל [רחמנא ליצלן]. והיה כל פעם מזכיר מבוקשו לפני אדמוה"ז, ולא נענה, כשהיה חתונת זלאבין, הידוע בשם די גרויסע חתונה, כי היו שם הרבה צדיקים וחסידים. גם החסיד הזה נסע, בחשבו כי היות שעת שמחה עתה ואולי עכשיו יושע שם בזלאבין, היות שהיו שם הרבה חסידים מאד, שבאו כל אחד לרבו, וכל אחד רצה לכנוס ליחידות, העמידו בחוץ שולחנות, וכל אחד מהצדיקים ישב על יד שולחן והחסידים נגשו כל אחד לרבו לדבר אתו, והיה כמין תור של חסידים כל אחד לרבו.
כשבא החסיד הנ"ל לאדמוה"ז וביקש ממנו מבוקשו הידוע בדבר בנים, אמר לו אדמוה"ז: "איך קען דיר ניט העלפין אפשר קען דיר העלפין מיין מחותן" [= איני יכול לעזור לך. אולי מחותני יוכל להושיעך]. היינו, ר' לוי יצחק מברדיצ'וב. והלך החסיד מאדמוה"ז הזקן והעמיד עצמו בין הנכנסים לרלוי"צ [לר' לוי יצחק]. וכשהציע לפני הרלוי"צ מבוקשו, ענה לו בפשיטות: "פאר אהיים, איבער איאהר וועסטו האבן א קינד" [= סע לביתך, בעוד שנה ייוולד לך ילד].
ועמד החסיד כמשתומם, ויהי לו לפלא, הרי כמה זמן שנוסע לרבו אדמוה"ז ולא פעל מאומה, וכאן, תיכף הבטיח לו בפשיטות כזו, והרלוי"צ הרגיש זה, ואמר לו בזה"ל [בזה הלשון]: "יונגער מאן יונגער מאן, טראכט ניט קיין סאך, קענסט נאך קאלע מאכען [=אברך אברך, אל תרבה בהרהורים, אתה עוד יכול לקלקל].

רפאל נחמן הכהן, שמועות וסיפורים

אישים

מושגים

כוחו של צדיק

מקומות

ז'לובין

תגיות

אל תרבה במחשבות

נושאים:

אחד מחסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, שכונה האדמו"ר הזקן, היה חשוך בנים. מדי פעם בפעם היה מזכיר לרבו את מבוקשו לבנים אך לא נענה.
באותם הימים נערכה החתונה הגדולה בעיר ז'לוֹבִּין. האדמו"ר הזקן חיתן את נכדתו עם נכדו של רבי לוי יצחק מבֵּרדִיטשוֹב. חשב החסיד לעצמו: "אולי שעת שמחה המאחדת את משפחות הצדיקים היא שעת כושר לבקשתי."
לחתונה הגדולה הגיעו אדמו"רים רבים וחסידים רבים באו לפגוש אותם.
כיוון שכל אחד רצה לפגוש את רבו ביחידות, העמידו שולחנות בחוץ, וכל צדיק ישב לשולחן וקיבל את חסידיו לפגישות אישיות. וכך לפני כל צדיק השתרך תור ארוך של חסידים שביקשו לדבר עמו.
בא אותו החסיד לפני רבו, ר' שניאור זלמן, וביקש ממנו שוב להיפקד בבנים. ענה לו האדמו"ר: "איני יכול לעזור לך, אבל אפשר שמחותני, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, יוכל לעזור."
עמד האיש בתור לרבי לוי יצחק, וכשהגיע אליו ביקש שוב את מבוקשו. ענה לו ר' לוי יצחק בפשטות: "סע הביתה ובתוך שנה יהיו לך בנים." התפלא האיש בלבו שהרי זה כמה שנים שהוא נוסע לאדמו"ר הזקן ומבקש ממנו ללא הועיל ועכשיו בכזאת פשטות ייפקד בבנים?
ראה ר' לוי יצחק שהאיש מתפלא ואמר לו כך: "יונגער מאן, איש צעיר, איש צעיר, אל תרבה במחשבות, אתה עוד עלול לקלקל.

בדרך הטבע או בדרך נס? בפשטות או במופתים? שני אדמו"רים שונים עם דרכים שונות להיפקד בבנים, ואחרי שניהם לא כדאי להרהר

הסיפור מלמד אותנו את ערכה הגואל של הפשטות באמצעות עימות בין דרכים חסידיות שונות.
החתונה בז'לובין זימנה למקום אחד צדיקים חסידיים רבים, והיא נושא לסיפורים רבים העוסקים בהבדלים בין דרכן של החסידויות השונות. חידושו הגדול של אדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי, היה ההתנגדות למעשי נסים והפנייה לכיוון למדני יותר. אופי זה נחקק בשמה של החסידות שיסד: חוכמה, בינה, דעת – חב"ד. על רקע זה אפשר להבין את העובדה שהשיב ריקם את פניו של גיבור סיפורנו שציפה ממנו לנס.
ר' לוי יצחק מברדיטשוֹב, לעומתו, היה ידוע באמון שלו בכוחות הגלומים בכל יהודי פשוט. הסיפור מדגיש שהוא עונה לחסיד בפשטות וגם העצה שלו פשוטה: אם אתה רוצה ילדים, עליך לחיות בשמחה עם אשתך ולא לכתת את רגליך במסעות בין צדיקים. החסיד הצעיר השייך לחסידות של אדמו"ר הזקן, מנסה להבין את העצה שניתנה לו. הוא ציפה לנס או להסבר והוא תמה היכן "קבור הכלב" בהצעתו של ר' לוי יצחק. ר' לוי יצחק מנער אותו ממחשבותיו ומסביר לו שהעניין אינו להבין את המתרחש אלא לקבל אותו בפשטות מחשבה.