שפע חונק

סיפור זה הוא בעיניי מעין אגדה חסידית רומנטית יוצאת דופן ביחס למה שאנו רגילים לצפות מסיפור חסידי. רבי נחמן ורבי חייקיל נמצאים בדרך. לא ידוע לנו לאן פניהם מיועדות. אווירה מסתורית ושלווה אופפת אותם. רבי נחמן נמצא במצב של התבוננות עמוקה, מעין חוויה מיסטית, מצב שרבי חייקיל מבין כהירדמות. כבר מן הפתיחה ניתן לראות את הפער הגדול ביניהם: הערנות הרוחנית הגדולה שבה נמצא רבי נחמן נתפסת בעיני רבי חייקיל כנמנום; מצב מיסטי מזוהה אצלו כמצב פיזי של שינה. הבנתו המוטעית של רבי חייקיל מביאה אותו להחלטה שיש לעצור. בזמן שרבי נחמן שרוי בהיקסמות מהמסתורין שבטבע, רבי חייקיל הפעלתן מחליט שצריך להגיע למקום מנוחה. כך מגיעים שני המטיילים אל חסיד של רבי נחמן, שהוא קרוב משפחה של רבי חייקיל, ושוב בולט ההבדל ביניהם: החסיד קרוב אל רבי נחמן קרבה רוחנית – ואל רבי חייקיל הקרבה היא קרבת דם. השניים מגיעים אל החסיד בדרך צדדית, ביתו נמצא בצד הדרך, לא בדרך הישר שבה ככל הנראה התכוונו ללכת. הם סוטים מדרכם, ומרגע זה מתחילה התרחשות הנעה בין מאגיה למיסטיקה. רבי נחמן מרשה לעצמו לזרום עם החלטתו של רבי חייקיל. הוא הצדיק הזורם, שאינו מנסה לשנות את פני הדברים. לעומתו רבי חייקיל לא מפסיק לפעול, לסדר הכול, ובהגיעם לביתו של החסיד הנרגש הוא מבקש מיד להגיש כיבוד, דברי מתיקה ויין – שהם, כמובן, מאכלים ממריצים. כשמתברר שלחסיד העני אין במה לקנות כיבוד, הפתרון המעשי של רבי חייקיל – לקנות כיבוד באמצעות משכון, חפץ (מנורת השבת של אשת החסיד). המילה חפץ משמעותית בעיניי מאוד: היא מתפצלת לשני הפכים, לחפוץ לעומת להשתמש בחפץ – התאווּת מול הגשמה. רבי נחמן נתון במצב של לחפוץ ורבי חייקיל במצב של מימוש.
גם בנוגע לעוניו של החסיד שונים רבי נחמן ורבי חייקיל. תפיסותיהם את העוני שונות זו מזו:: רבי נחמן זורם אתו, ואילו רבי חייקיל מנסה למנוע אותו או לבטלו. רבי חייקיל מבקש מרבי נחמן לנקוט פעולה שתשפיע שפע על החסיד האביון, אבל רבי נחמן, כפי שנאמר קודם, אינו מתעקש על שום דבר, ולכן גם אינו מתעקש לשנות את מצבו של החסיד. הוא חי בשלום עם מצבו הקשה ומתיר לרבי חייקיל לפעול על פי דרכו לשינוי המצב. לאחר חששות כבדים מתגובתו של רבי נחמן, חשש מאגי כמובן, מכך שימית אותו רבי נחמן בקללה, פועל רבי חייקיל את פעולתו המאגית, כשהוא שופך מים מתוך כלי ומפזרם בחדר לארבע רוחות השמים, כאות לשפע רב שיבוא. המעשה המאגי מצליח, והשפע שוטף את חיי החסיד העני, אבל – כמו בסיפור "שוליית הקוסם" של וולפגאנג גתה, בן זמנו של רבי נחמן, הפעולה המאגית הופכת לאסון. היא נעשית עצמאית ובלתי נשלטת, כמו גולם הקם על יוצרו. השפע שהשפיע רבי חייקיל במעשה המאגי מטביע את החסיד בעולם של עסקים וממון. הוא שוכח לגמרי מי הוא היה קודם ומגיע עד למצב של התכחשות והתעלמות מרבו, ואף נמנע ביודעין מלבקרו.
יום אחד מחליט רבי נחמן לפעול. פעולתו אחרת לחלוטין מפעולתו של רבי חייקיל. היא רוחנית. רבי נחמן מביט מחלונו בחסיד הטרוד וקורא אותו אליו. לחסיד אין ברירה אלא להיכנס אל הרבי. "האם הסתכלת היום על השמים?" שואל רבי נחמן את החסיד שהשפע חנק אותו. החסיד כמובן משיב בשלילה. השמים הם המקום שאליו רגילים בני אדם להביט כשהם מבקשים עזרה. את השמים האלה שכח החסיד. רבי נחמן מנסה לתקן את תאונת המים דרך הפניית החסיד אל מקום המים העליונים. בכך הוא מזכיר לחסיד מהיכן מגיע השפע, ולאחר מכן מוסיף גם כמה עובדות על חלופיות החיים וחמקמקות הזמן. הכישוף שאחז בחסיד חלף ככל הנראה לאחר השיחה עם רבי נחמן, אבל מה יהיה עם רבי חייקיל שמאמין בפעולות מאגיות? הסיפור העמוק כל כך והשלם הזה, שתחילתו טיול, מגיע אל סופו בתוך ביתו של רבי נחמן, שקורא אליו את רבי חייקיל, לבוא ולהיווכח בתוצאות השפע המאגי ששטף הכול.