רק על עצמי לספר ידעתי

המגיד מקוז'ניץ היה מפורסם בזמנו כצדיק פועל ישועות. ברבים מהסיפורים המסופרים עליו הוא מושיע אנשים פשוטים באורח פלא. זוג נשוי ללא בנים נכנס אל המגיד. הם באים מהכפר, ממקום של פשטות וחספוס, אין בהם המורכבות והעידון שיכולים להיות באדם הבא מן העיר, וספק אם לאיש הכפרי יש עניין באורח חיים רוחני. אמונתם של הכפרי ושל אשתו במגיד תכליתית ועממית. המגיד יושב בחדרו מול הזוג שבא לקבל ברכת "זרע של קיימא", שמשמעה פרי בטן. הוא מוכן להושיע את הזוג בתנאי שייתנו חמישים ושניים זהובים, בגימטריה נ"ב ובהיפוך אותיות ב"נ, ולמעשה אומר להם: אם אתם רוצים בן, תנו ב"ן זהובים. כך מגלה המגיד לזוג שכיסופיהם יתגשמו על ידי כסף. השתמשתי בלשון זו המצרפת כסף לכיסופים כדי לתת מעין דוגמה לאופן המאגי שבו פועל המגיד (גם כאן הלשון מצרפת מאגי למגיד), מעין פעולת קוסמות זריזה המחליפה מטבעות בבן. הפעולה המאגית של הצדיק בחסידות היא חלק עיקרי מכוחו וחשיבותו. צדיקים רבים פעלו ישועות למען מאמיניהם, וכך זכו בפרסום אפילו אצל הגויים שבאו להיוושע באמצעותם. מאמינים אלה, כמו הכפרי ואשתו לא היו חסידים, הם לא התפללו ולא למדו עם הצדיק, הם באו אליו רק כשהיו זקוקים לישועה בחיי היומיום.
נחזור אל המגיד היושב מול הזוג הכפרי שמבקש בן. אין לזוג עניין או מושג מה תהיה הדרך שבה יפעל המגיד למען השגת מטרתם. נראה גם שאינם מבינים שהדיוק במספר (בגימטריה) הוא עקרוני, ובלעדיו פעולת ההחלפה לא תתבצע, ולכן הכפרי מתמקח על סכום המטבעות שייתן למגיד. הכפרי לא נראה כמי שמכבד את המגיד במיוחד. הוא מנסה להערים עליו, ואין לו עניין במעמדו הרוחני. בשבילו אם אפשר להשיג בן בעשרה זהובים, למה לבזבז עליו חמישים ושניים? הוא מרשה לעצמו להתמקח עם הרבי כמו עם רוכל בשוק. כל זה קורה כשהאישה הכפרית נמצאת ברקע, קולה לא נשמע, היא לא מזיקה ולא מועילה, מין צל, מעין מחאה אילמת על מעמדה כאישה. אפילו המגיד לא מציע לזוג אלא בן. הוא לא שואל בן או בת. עבור בת הרי היה צריך לשלם הרבה יותר, לא פחות מארבע מאות ושניים זהובים. מה התועלת בכך?
יושבים להם זה מול זה המגיד הגדול והכפרי הצבעוני, והמגיד מאפשר לכפרי להמשיך ולנהל משא ומתן חצוף של תגרן. כשהפעולה המאגית לא מתאפשרת, למה המגיד לא מסלק את הכפרי ההמוני יחד עם אשתו? מכיוון שהסיפור צריך להמשך, והכפרי יוצא מחדרו של המגיד לסיבוב עסקי בסגנון "ארבע במאה", הוא מאמין שיוכל להערים על המגיד, ונחושת רבה תשתווה למעט זהב. שולחנו של המגיד נמלא מטבעות נחושת, ולכפרי אין בעיה להרחיק לכת ולהשתמש בזיוף ובשקר. מובן שבמצב זה הפעולה המאגית לא תצלח, הרי צריך בה ציות מדוקדק ואמון כנוע במגיד, שיושב רגוע ומסרב לקבל את שלל המטבעות המכסים את שולחנו. הכפרי אינו מבין מדוע המגיד ממשיך לסרב, נמלא כעס ומאבד את שליטתו. אם קודם לא רחש די כבוד למגיד, עכשיו הוא מזלזל בו. כל ערכו של המגיד מלכתחילה היה בהבטחת זרע של קיימא. מרגע שזה לא קורה, אפילו את המטבעות משולחנו של הרבי הוא לא מוכן לאסוף ומטיל את זה על אשתו. מה קורה לו לכפרי? יכול להיות שלבו נשבר ואכזבתו גדולה מפני שלא הצליח לקנות בן. ואז, כשאשתו אוספת את המטבעות משולחנו של המגיד היושב ומתבונן בהם רגוע ומהורהר, זוכה הכפרי להארה. הוא מגלה שבן לא קונים אלא מבקשים. ממעמקי לבו פונה אז הכפרי אל אשתו ואומר לה שאין צורך ברבי, שיש אלוהים והוא יעזור בלי המגיד. באותו רגע המגיד מזדעזע. משהו גדול קורה לו, הוא מבין ששלושתם נושעו, הכפרי ואשתו זכו בבן. הם עדיין לא יודעים זאת, אבל הוא עומד לגלות להם. מעתה תפקידו של המגיד אינו לפעול ישועות אלא לגלותן. המגיד ניצָל!