קרדום לצאת בו

יופיו של הסיפור נוגע במצבו הנפשי של אדם השרוי בתוך מה שאני קורא לו "משבר אמצע החיים". סיפורנו נסוב על עשיר גדול בעל חנות מצליחה, הנוהג להתפלל מדי בוקר וללכת לאחר מכן לחנותו. כך בשגרה יומיומית, הוא מגלה לפתע שלא נותר לו למה לשאוף. החדגוניות היומיומית, הבורגנית, גורמת לו ככל הנראה תחושה של ריקנות. הוא חש שחסר לו דבר מה, אולי משהו הדומה למה שהיה לו בימים שבהם הקים את העסק המצליח שלו. אך מהו הדבר? האם אין זה הסיפוק והרצון להשיג איזו מטרה חדשה? הפרנסה כבר מובטחת ואינה מטרידה יותר. בעל החנות הגדולה והמצליחה מוקף שעמום, ודבר לא קורה סביבו. ומה עושים במצב כזה? מחליטים לפרוש, לנסות לשוב לחיים שיש בהם סיפוק. אך במה ימצא בעל החנות סיפוק? האם עליו לזנוח את חיי החומר ולפרוש אל חיי הרוח? ואם כן, האם יהיה מסוגל לשאת שינוי כה קיצוני ופתאומי בחייו – האם לא ייצא עקב כך מאיזון?
בסיפור מתוארים בצורה קומית בלבולו ותלישותו של בעל החנות העשיר, ואט אט נחשף הקורא לדרך שבה הוא מאבד את אחיזתו במציאות. זאת למרות שהוא מקדיש את חייו ללימוד ולתפילה והולך מדי ערב לבית המדרש של רבי אלימלך לשמוע דברי תורה.
מעשיו של בעל החנות חסר השם יכולים להוות משל לכל אדם המנסה לפרוש ולברוח מחדגוניות החיים המעשיים ומהמחזוריות שלהם. ואולם בתת המודע של בעל החנות נמצאת פרישה נוספת: פרישה מן העולם הזה והכנה למעבר אל העולם הבא. זו הסיבה שבגינה הוא נבהל כל כך בשומעו את דברי הרבי, על הגמול שלו זוכה מי שנמנע מדברי שקר. בשומעו זאת נכנס, או מכניס את עצמו, בעל החנות למצב טוטלי בלתי אפשרי של התמסרות לאמת. הוא חוזר לביתו ומחליט להפסיק לדבר. התמודדותו עם ההימנעות מדבר שקר נעשית בדרך של אילמות והיעלמות בתוך חדרו, שהופך לסוג של קבר. הוא, שבימים כתיקונם ודאי הרבה לדבר עם לקוחותיו, מחליט לעצור את זרימת החיים. הוא מנתק את עצמו מבני משפחתו וחי לבד מסוגר בחדרו. החלטתו הקיצונית גורמת לחוסר הבנה ולטעויות תקשורת חמורות בינו לבין קרוביו, ולבסוף אף לבהלה גדולה. הדברים מגיעים עד כדי גיחוך, כאשר את השקר מחליפות טעויות מאיימות, כשברקע נשמעים כהד דברי רבי אלימלך, שבעל החנות לא הבינם כהלכה.
ואז מגיע הרגע הקטסטרופלי הקומי כל כך.
בעל החנות לומד ומתפלל בחדרו, קרוביו הדואגים לשלומו מקיפים אותו מכל עבר, וכשאינם מצליחים להוציא ממנו מילה, דווקא אז נכנס השכן הגוי, היחיד שמצליח להוציא אותו משיתוק הדיבור שאליו הכניס את עצמו. הוא מבקש ממנו קרדום (כלי שמנפץ ושובר וגודע). בעל החנות עונה שאין לו קרדום, ומגלה אחר כך ששיקר (למעשה לא שיקר אלא לא אמר אמת) – הקרדום נמצא מתחת למיטתו.
תמימות, טיפשות, יוהרה, סחר בעולם הבא והרבה מאוד אנושיות פזורים להם בחדרו של בעל החנות, שחש כי דיבר שקר. כעת אין לו ברירה אלא לבקש מוצא אצל רבי אלימלך. והרבי, שכבר יודע מכל העניין, שואל אותו מיד עם היכנסו אליו: "איה קרדומך?" ובתוך השאלה הזאת אני שומע שאלה נוספת: איה הגרזן שאתו רצית להרוג את עצמך? בעל החנות מתעורר אל תוך בכי, שאמור לבוא כבר בתחילת הסיפור, כשגילה את חוסר התכלית שבחייו. הבכי משחרר מהשליטה. דמעותיו הן הסימן לכך. הגוי נשלח מן השמים להציל את בעל החנות. רבי אלימלך יודע זאת מהרגע שמן השמים החליטו להתערב, וביקורתו מופנית כלפי דרכו של זה שרצה לקנות את העולם הבא, אולי מתוקף היותו סוחר. את העולם הבא, אומר הרבי, כדאי יותר להשיג – לא לקנות, וזאת ניתן לעשות אך ורק במעורבות ומתוך משא ומתן עם הבריות, תוך כדי הסתכנות והימנעות מדבר שקר.