משיח גרוש

משיח הוא בסך הכול שליח האל שיביא גאולה לעולם.
אם איש גרוש מצליח לגרום שגרושתו תקבל הזדמנות פז "ללכלך עליו" ותבחר להשתמש בהזדמנות זו כדי להאדיר את שמו – אין ספק שהוא משיח, וזאת כנראה גאולה.
"לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי" – כך הוכיח שמשון הגיבור את חורשי הרעה הפלשתים שחקרו את אשתו על אודותיו. הסוד של הגיבור ההוא היה שיער ארוך. הוא היה נזיר. גבורתו התבטאה בצליחת משוכות פיזיות, בשמירה על כושר ובפיתוח השרירים, ומעל כל אלה – בקנאות דתית ואמונה יוקדת.
לגיבור שלנו היה סוד אחר – סוד השלום, שהוא גם סודה של החסידות.
נשים תמיד יודעות את האמת על בעליהן, אבל רק בעלים טובים יודעים לגמול להן טוב שיגרום להן לשמור את האמת לעצמן, ורק נשים חכמות יודעות שכשהן מלמדות זכות על הגרוש שלהן – הן מלמדות זכות על עצמן. אצל האדמו"ר מרדכי מלכוביץ ורעייתו הייתה זו חכמה לטווח ארוך.
ראשית, מקום המגורים. לכוביץ היא לחוביצ'ה שבקצה בלארוס, וידוע עליה שחיו בה חסידים ומתנגדים זה לצד זה, דבר שקשה לדמיין בימינו. כמה יישובים יש במדינתנו היקרה שבהם דרים בכפיפה אחת חבדניקים וחרדים ליטאים? בכמה יישובים דרים יחדיו חרדים ודתיים-לאומיים? כמה שכונות מצליחות להכיל שגרה חילונית לצד שגרה דתית? ובכמה רחובות גרים בכיף אנשים ממעמדות חברתיים וכלכליים שונים לחלוטין? נכון לזמן כתיבת שורות אלו, התשובה היא שמדובר במעט. מאוד.
ודווקא ככל שהדמיון רב יותר והבסיס קרוב יותר לכאורה, כך גדולים יותר ההבדלים, והמחלוקת יוצרת פערים עמוקים. ואולי כך גם בנישואין… הבדלי התפיסה גורמים לכך שאנחנו מבקשים להצטמצם באותו מקום עם הדומים להם – ואת השונים לא לראות, אפילו לא מרחוק. וכשאנחנו מוצאים את מי שדומה לנו – בהשקפה העולם, במאפיינים או במנטליות – אנחנו בוחרים לדקדק אתו כחוט השערה.
בגולה האפשרויות היו דלות, וחסידים ומתנגדים נאלצו להיות שכנים. קשה להאמין שהיה להם כיף עם זה, ומהסיפור ניכר שהם ניסו להילחם אלו באלו ואף לפגוע במנהיג. איך פוגעים במנהיג? כאז כן היום: הבטן הרכה היא התחום האישי. אכן, לא רלוונטי אבל טרף קל, ואצל גרושים על אחת כמה וכמה.
ללמד זכות על מי שגרם לך אכזבה, כעס ובדרך כלל גם שברון לב – זאת מדרגה כמעט לא אנושית. זו שליטה מוחלטת ביצרים שליליים.
נראה כי בתגובת אשתו-לשעבר של האדמו"ר יש לא רק רגש אלא גם חכמה רבה. נראה ששנותיהם המשותפות, שוודאי הותירו משקעים עכורים, הצמיחו גם תורה נדירה: "האקסית" חסידה לפחות כמותו, היא רחומה וחסודה, ובתשובה אחת קצרה הפכה את בעלה-לשעבר לנדיר ומקובל, ואת החסד למרכז העולם.
לחוביצ'ה הושמדה במלחמת העולם השנייה, ואין בידינו תיעוד מדויק לתככים או להרמוניה ששררו שם. המחלוקות הפנימיות התכלו באש המלחמה ושינו את פני העולם כולו. ואולי משום כך אפשר להניח כי מתוך הכורח שבמגורי חסידים ומתנגדים באותו מקום, ומתוך הכורח של גרוש וגרושה השייכים לאותה קהילה, יכולה לצמוח גאולה ויכול להתגלות משיח. מלך שהשלום שלו.