גבולות הכח של אבא

בתחילה מנסה האב לשכנע את הבן לוותר. בהמשך האב נעתר, אבל קובע סייגים שלפיהם כל תקלה במסע היא סימן שצריך לחזור הביתה, אל החיים הרגילים – חייו של האב. ואכן, אחרי שלושה ניסיונות הם חוזרים הביתה, ולבסוף הבן מת.
לכאורה הכול באשמת האב – העובדה שהבן לומד תורה נגד רצונו, העובדה שהוא נישא, העובדה שאינו מגיע אל הצדיק, העובדה שכבר יצאו אל הצדיק וחזרו כלעומת שבאו, ובסופו של דבר העובדה שהבן מת מיואש ומרוקן מכוח רצון.
כיצד נראים הדברים מנקודת מבטו של בן לאב כה דומיננטי? כמאה שנה מאוחר יותר כתב פרנץ קפקא את "מכתב לאב", שבו הוא פורס את מסכת היחסים הסבוכה והכואבת שלו עם אביו. קפקא כותב: "יש לי הרושם שרק חבלי ארץ שאינך מכסה, או אלו שאינם בהישג ידך, יכולים להתאים לי למחיה."
זהו לדעתי משפט מפתח שמגלם את מורכבות היחסים בין האב לבנו. בחלקו הראשון של המשפט מצטיירת חוויה מבהילה שבה האב מכסה בגופו ובנוכחותו את כל העולם, ולבן כבר לא נותר בו מקום. אבל במשפט יש גם חבלי ארץ שאינם בהישג ידו של האב, ושם יכול הבן למצוא את עצמו ואת חייו. כעת השאלה כבר אינה איך אפשר לחיות בצל אב שתלטן ואלים כל כך, אלא כיצד הבן יכול למצוא את דרכו במקומות שאביו לא מצא. כך עוברת אל הבן האחריות למצוא פתח יציאה ממרחב ההשפעה של האב, ומתוך כך לקחת אחריות על חייו.
השילוב של שני חלקי המשפט יחד הוא אולי הנוגע ללב במיוחד. לפי קפקא, האב אומנם מכסה חבלי ארץ, אבל העולם גדול הרבה יותר ממנו, כי גם האב, כנראה, נכנע במהלך חייו לתהליכים שלא היו לו הכוחות לעמוד מולם. כלומר, האב מוסר בכל הכוח לבנו את הכניעה שלו עצמו. כאשר הבן מבין שהאב מכסה חבלי ארץ עצומים אבל עדיין יש עולם שאינו בהישג ידו של האב, הוא מבין לא רק את עוצמתו של האב אלא גם את מגבלותיו. כאשר בן (וגם בת) מכיר בכך שתפיסת העולם, נסיבות החיים והיכולת של ההורה הם מוגבלים, הבן (והבת) יכול להתחיל להבין את ההורה, לחוש את מגבלותיו, להכיר בהן ואולי גם לסלוח. גם בסיפורו של הרבי נחמן חפותו של האב עומדת לו בגלל הכוחות הגדולים שלא היה יכול לעמוד מולם. ראשית, כמו אביו של קפקא, האב נכנע למוסכמות ומתבייש לספר שהוא ובנו נוסעים אל הצדיק, בהמשך הוא נכנע לכוחות השטן – אז מעדו הסוסים, אז נשברו גלגלי העגלה, אז כמו משום מקום מגיע סוחר-שטן בתחפושת ומכפיש את שמו של הצדיק שאליו הבן רוצה כל כך להגיע. האב בוחר לחזור הביתה משום שאירועים כאלה אינם חלק מחבלי הארץ שהוא מכסה. בן חפץ חיים צריך היה לעמוד על דעתו ולשחרר את אביו מהאחריות על החלטותיו.