לקבל ולכבד

סימן טוב הוא לחברה שיש בה דיונים תוססים, פוריים ונוקבים. ברכה היא לחברה הישראלית בזמננו, העסוקה ללא הרף בדיונים פנימיים על אופיה ועל דמותה. חזונם של הוגי הציונות ומנהיגי המדינה, מהרצל עד בן-גוריון ומאחד העם עד בגין ופרס, היה שנגיע ל"נורמליות", כשבראש מעייניו של העם היושב בציון יהיו נושאים אזרחיים וחברתיים, ושאלות של תרבות, זהות ורוח יעסיקו אותו. והנה, על סף שנת השבעים למדינה ביצרנו ב"ה את ביטחונה ואת כלכלתה, ועתה אנחנו מפנים הרבה מאוד אנרגיות לבירור דמותה וזהותה של החברה
הישראלית, היהודית והדמוקרטית ולעיצובה.
אך כמו שקורה תדיר במקומותינו, על פי רוב זה לא עובר בשקט. תרבות השיח שלנו, במידה רבה בחסות הרשתות החברתיות, הופכת מהר מאוד מוויכוח להתרסה, ממחלוקת לעוינות, מהבעת עמדה לאיומים ולבריונות.
היכולת לנהל כאן שיח מכובד, מכבד ושפוי היא בעיניי מהאתגרים האזרחיים המרכזיים. אם לא נשכיל לשמור על גבולות השיח, אנו עלולים לאבד נכס מהותי ומשמעותי שלנו – את האחווה הכלל ישראלית, את הלכידוּת והערבות ההדדית שהייתה לנו פעמים רבות משען ומקור לגאווה.
הד לשאיפה זו ולדרך זו אנו מוצאים ברעיון של רבי יצחק מוורקי (תקל"ט – תר"ח, 1779 – 1848) אדמו"ר ודמות מיוחדת בעולמה של החסידות, שהעמיד בראש מעייניו את הקשב לזולת, לצרכיו ולמצוקותיו. כידוע, מתייחדת מסכת "אבות" במרחב המשנאִי בעיסוקה שאינו עיסוק בהלכות ה"קלאסיות" שבין אדם למקום אלא בשורה של הדרכות ותובנות שעניינן הליכות שבין אדם לחברו, מוסר והתנהגות. רבי יצחק נתלה במימרה הידועה במסכת זו (א, טו) מפיו של שמאי: "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".
מנוסח כאן היגד שהוא לכאורה פשוט, כוללני, אולי מעט טריוויאלי. זהו משפט "פלקטי" וקליט שניתן לשננו גם לילדי גן. מה פשרו, ומה הוא מחדש לנו? האם מבקש שמאי לומר לנו "תהיה מנומס" או "תהיה נחמד"?
רבי יצחק מוורקי ראה כאן עומק נוסף. הוא נתלה בביטוי "בסבר", וכך ביאר: "מהו תיבת 'בסבר'? – שחברו יסבור שמקבלו בפנים יפות, אף על פי שאינו סובל אותו בלבו, אף על פי כן הוא טוב." במבט ראשון, גם הסברו זוקק ביאור. האם ר"י ממליץ לנו להעמיד פנים? זו הצגה מעט שטחית של התובנה. דומני שההפך הוא הנכון: ר"י מוורקי מבקש מאתנו להיות מי שאנחנו ולקבל את הזולת כפי שהוא. אל תוותר לא על זהותך, לא על אישיותך ולא על השקפת עולמך, ובאותה מידה, קבל וכבד את זוֹ האחרת.
אלא שמפגש עם השקפה או אישיות שונה מזו שלך עלול להביא לחיכוך או ל"פיצוץ", ומכאן קצרה הדרך לעוינות ולאיבה. כן, אנחנו מכירים את זה היטב ממציאות חיינו. ולכן הוא מציעו: קבלו כל אדם "בסבר פנים יפות" במובן זה, שהוא לא יראה בכם אויב שלו, למצער – אויב רעיוני. תנו לזולת להרגיש ("לסבור") שאתם מקבלים אותו
כמות שהוא, למרות שאתם חלוקים או שונים. אל תקלו בו ראש, אל תתנשאו עליו ובוודאי אל תבזו או תביישו אותו. קבלו את עמדתו החולקת או את אופיו השונה כלגיטימיים. זה לא יגרע מאומה מכם ומדעתכם, אדרבה: זה רק יעצים אותה, ומתוך העצמה הדדית זו ייצאו הכול נשכרים, לא רק אתם – אלא המרחב הציבורי והחברה כולה.