סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב הם סוגה ספרותית שלא הייתה ידועה באוצר היצירה היהודית. לכאורה אגדות התלמוד קרובות בסגנונן לסיפורי עם, ואולם מקורן אחר ועניינן אחר. לא בכדי ניסו למצוא בסיפורי רבי נחמן מברסלב השפעה של אגדות האחים גרים – כאלה כן אלה מספרות במציאות שאיננה ולא הייתה מעולם.[1] נראה לי שכדי לזהות את המציאות שאליה מכוונות האגדות וסיפורי העם נכון יהיה להקשיב לרבי נחמן עצמו ולתלמידיו שליוו אותו ואת יצירתו. באסופה "חיי מוהר"ן" מציע תלמידו של רבי נחמן מעין הסבר למקורן ועניינן של האגדות:
…אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה, …ואז, באותה השנה, התחיל לספר ספורי מעשיות הנדפסים עתה, ואמר: "עתה אתחיל לספר מעשיות" (איך וועל שוין אן הייבין מעשיות דער ציילין)… (סעיף קנא)
אף שהדברים סתומים הרי ההיגד שעולה מהם ברור: המעשיות עניינן בתהליך של גאולה שתחילתו במותו הפתאומי של הילד שלמה אפרים. שמו של הילד מגלם את התקוות המשיחיות שתלו בו רבי נחמן ותלמידיו: אלו הם שמות שני המשיחים במסורת היהודית, משיח בן יוסף (אפרים) ומשיח בן דוד (שלמה). התקוות המשיחיות בקהילת ברסלב התמקדו אפוא בשלב מסוים בבנו של הרבי, ומשמת הילד (בהיותו בן ארבע), עובר הרבי שינוי משמעותי ביותר: תפיסתו המשיחית מקבלת תפנית. מעתה תמצא הכמיהה המשיחית את ביטויה הסימבולי בסיפורי המעשיות. השדה שבו תתרחש הגאולה, מעשה התיקון, הוא נפש האדם – "תיקון הנשמות".
לא בכדי אסופת סיפורי המעשיות כוללת גם חלומות שרבי נחמן סיפר לתלמידיו. הוא הקדים את הפסיכולוגיה המודרנית במאה שנה בזיהוי תפקידה של החלימה במערך הנפשי של חולי והחלמה (ראוי לציין שחוקרי סיפורי העם העלו את ההשערה שסיפורי העם היו במקורם חלומות של יחידים שעברו עיבוד והתאמה לרוח השבט).
סיפורי החסידים הם חיפוש נתיבים לגאולה פרטית של נפש היחיד, גאולה אפשרית למרות הגלות המרה ולמרות האכזבה מן הפן ההיסטורי של הרעיון המשיחי.
וכאן עולה כמובן השאלה הגדולה: מהו אותו "שדה" שבו יבקש "בעל השדה" את גאולתו? מהי הנשמה, לפי תפיסתו של רבי נחמן מברסלב, שבתיקונה יתקיים תהליך הגאולה?
נראה לי שהסיפור הנדון עוסק בשאלה זו ועונה עליה בדרך המשל והסמל – כדרכם של חלומות וסיפורי עם.
בראשית דרכה ביקשה הפסיכולוגיה להבין את הנפש בעזרת כלי המדע. פרויד ראה בנפש מערכת של חלקים ורבדים. הלא-מודע היה בעיניו מצבור של הדחקות ורגשות דחויים. ואולם הנפש איננה מערכת סופית של רכיבים, מערכות ותהליכים, כפי שחשבו אבות הפסיכואנליזה. חווייתו של ק"ג יונג היתה שונה. הוא טען שהלא-מודע מכיל גם את מקורותיה האינסופיים של הנפש. המודע צומח מתוך הלא-מודע ולא להיפך. במרחבי הלא-מודע טמונים הן כוחות ההרס, הן כוחות הבניין והן מגמות ההתפתחות והיצירה.
דומה שרבי נחמן מברסלב הקדים את הפסיכולוגיה המודרנית ביותר ממאה שנה בגילוי מרחביה האינסופיים של הנפש ומקורותיה, ואלה באים לידי ביטוי בסיפור שלפנינו. היער הוא מרחבֵי האינסוף של הנפש, הנהר הוא מקורותיה, הטוחן והנפח הם הכוחות היוצרים.
אינסופיותו של היער מעיד גם על מקורה האלוהי של הנפש. "אינסוף" במונחי הקבלה הוא כינוי לאלוהות השרויה בנבכיה הנסתרים, ונפש האדם היא לפיכך "חלק אלוה ממעל".
המגמה הפנים-נפשית של תהליך הגאולה קיבלה ביטוי מיוחד בקהילתו של רבי נחמן: ההתבודדות ביער – "מוסד" שרבי נחמן יצר והעניק לתלמידיו. ההתבודדות ביער היא התחברות אל הסודות ואל המקורות. ההתבודדות היא הפירוש שהציע רבי נחמן לרעיון הדבקות החסידית. המתבודד ביער מתחבר אל מעמקי נפשו ודבק במקורותיה האלוהיים – "מבשרי אחזה יה".
היער הוא סמל אוניברסלי ללא-נודע על רבדיו והבטיו השונים. מחקריו של פרופ' מאיר רוסטון העלו שביצירות שקספיר קיים דפוס שחוזר על עצמו: במהלך העלילה מתעוררת בעיה שאינה מוצאת את פתרונה למרות מאמציהם של הגבורים; ואז חלה תפנית: הולכים ליער. ההתרחשות ביער מנותקת כביכול מרצף העלילה, אולם בהמשך המחזה מתברר שהתובנות שהושגו ביער הן הן הפתרון לסוגיות שעלו בראשית המחזה. [2]
כפי שהנפש היא אינסופית גם תהליך הגאולה הוא אינסופי, או בלשונו הסימבולית של הסיפור: "שבזה היער אי אפשר לבוא לסופו וקצו, כי היער הזה היא בלי קץ וסוף."
________________________________
[1] הטענה שר' נחמן מברלב הושפע מסיפורי האחים גרים משוללת יסוד. המהדורה הראשונה של סיפורי האחים גרים יצאה לאור בקלן ב 1812 בעוד שר' נחמן השיב את נשמתו לבורא באומן שנתיים קודם לכן.
[2] Murray Roston, The Comic Mode in English Literature (Continuum Press.2011), pp.69-73.