כשהשיטה גוברת על האינסטינקט

בזכות סגולתו המיוחדת של האברך הצעיר "לא לעשות שום דבר אלא אם יש בו הנאה לקב"ה", הוא מצליח להיפרד מדמיונות התשוקה - ואז יכול המקום לגבור על הבית, הרוח על הגוף והרבי על האישה

לפנינו סיפור חניכה חסידי, וכדרכו של סיפור שכזה הגיבור העומד במרכזו ניצב בפני מכשולים שעליו להתגבר עליהם כדי להיעשות לדמות מופת. האברך הצעיר יוצא לדרך אל רבו, ככל הנראה המגיד ממזריטש או רבי אלימלך מליז'נסק. לימים יהיה אותו אברך לאחד מגדולי הצדיקים בחסידות – רבי יצחק יעקב המכונה "החוזה מלובלין". כשרבי יצחק הצעיר עושה דרכו לרבו, מעמיד אותו במבחן הקב"ה, שנוטל ממנו את כל מדרגותיו ומעמידו במצב של היפרדות מכל מעלותיו המיוחדות. אבל כפי שנהוג בדרך כלל בסיפורי חניכה, מגלה לנו המספר שלגיבור יש מעלה אחת מיוחדת במינה שמלווה אותו לכל אורך הדרך – מנהג אחד שאי אפשר ליטול ממנו.
במצב רוחני ירוד ועם המעלה שאינה ידועה לנו נקלע גיבורנו בלילה לתוך יער. הלילה הוא החושך, והיער הוא הטבע המאיים עם החיות הרעות. אבל בסיפורנו לא הפחד והחושך שביער הם העיקר, אלא הבלבול וחוסר השליטה של החוזה לעתיד – שהם הנמשל לחושך שביער. מצוקתו ובדידותו של רבי יצחק מובילים אותו אל בית חם ואישה מפתה. זוהי ללא ספק משאלת לבו המודחקת, אבל הוא בדרכו למקום שונה לחלוטין – בית המדרש של רבו. יש לשים לב למתח הגדול שבין שני הכוחות המושכים את גיבורנו – בית ואישה מפתה מול בית מדרש ורבי. למרות המצב המפתה, תמרור אזהרה אחד נותר דולק בתודעתו – דיני אישות! למרות רצונו המיידי של החוזה להיענות לפיתוי, הוא מצליח לדחוק את יצרו כשהוא מתנה את יחסיו עם האישה בהיותה פנויה וטהורה (שאינה אשת איש ושאינה בתקופת נידתה). כשהאישה משיבה שהיא פנויה וטהורה, דווקא אז נעצר הסיפור ומתחיל מין דיון או מדרש על פסוק בספר בראשית בסיפורו של אברהם בדרכו לעקוד את בנו יצחק. בפסוק נאמר על אברהם שראה את המקום מרחוק. איזה מקום ראה אברהם בדרך לעקדה, אנו יודעים. גם לא איזה מקום ראה גיבורנו הצעיר. הוא ראה בית ובו אישה מפתה. והנה כדי לגלות מהו המקום שראה רבי יצחק מצטרפת לפסוק פרשנותו של המגיד מקאזניץ (שהיה בן תקופתו של החוזה מלובלין) ופירושו נפלא: לראות את המקום מרחוק פירושו לראות את הקב"ה למרות המרחק ממנו. החוזה, שנטלו ממנו כל מעלותיו באותה שעה, היה רחוק מהקב"ה כמו אברהם ברגעים הקשים שלפני העקדה.
לאחר דברי המגיד מקאזניץ (קולו באמצע הסיפור מזכיר את קולה של המקהלה בטרגדיה היוונית) מגלה המספר שכמו אברהם אבינו, שראה את הקב"ה גם כשהיה רחוק ממנו, כך קורה גם לחוזה (ברגע שבו הוא צולח את מכשולי החניכה והופך לגיבור, כשהוא מוזכר יחד עם אברהם).
מכוח מה הצליח החוזה להתגבר על המכשול? מכוח סגולתו המיוחדת "לא לחשוב או לדבר או לעשות שום דבר אלא אם יש הנאה לקב"ה מזה". בזכות מעלה זו הצליח החוזה לראות את הקב"ה גם מרחוק, להיפרד מדמיונות התשוקה, ואז אין בית ואין אישה מפתה. את ההנאה המינית מחליפה אהבת אלוהים. המקום גבר על הבית, הרוח על הגוף והרבי על האישה. הכול קורה בדמיונו הדרמטי של העלם הצעיר. מבחן החניכה הושלם, ומאותו רגע האברך ההולך אל הרב הוא בעצמו כבר רב. הכול היה תעתועי היצר, לא היה כלל בית ולא הייתה אישה מפתה, עולמו של החוזה מתבהר, השיטה גברה על האינסטינקט.