לידה הייתה ותמיד תישאר פלא גדול. ומתוך שהיא פלא תמיד תטיל עלינו אימה. לאורך כל ההיסטוריה האנושית האתגר לחולל לידה היה מעין ניסיון להפעיל את פלא הבריאה הגדול הזה. לא לחינם נקראת המיילדת בעולמם של חכמים "חכמה". שכן זוהי ה-חכמה.
חז"ל אומרים שמַפתח הלידה נמצא בידיו של הקב"ה. אם כן, כיצד נוכל אנחנו להשיג מפתח זה כשהלידה נעצרת ומסכנת את האישה ואת היילוד?
הסיפור שלפנינו מנסה להציע פתרון: מקרה התגלגל לפתחם של הרבנים גדולי הדור, האדמו"ר מרוּזִ'ין והאדמו"ר מצ'רנוביל – אישה המתקשה ללדת, והשאלה שמונחת לפניהם היא כיצד לעזור לה ולגרום לה ללדת. לכל אחד מהרבנים מַפתח גואל משלו: לאדמו"ר מצ'רנוביל ידע עמוק בתורת הסוד – כיצד לפעול מלמעלה ולשנות את מזלה של האישה, ואילו לאדמו"ר מרוז'ין מפתח אחר – בעזרת סיפור היסטורי הוא מצליח לחולל את הלידה. ר' ישראל מרוז'ין למד את השיטה מהסיפור המקראי על אליעזר, עבד אברהם. כשאליעזר הגיע אל לבן, הוא התעקש לספר סיפור לפני שיאכל מהאוכל שהוגש לפניו: "וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי." מדוע עליו לדבר או לספר? משום שהסיפור יכול לשנות מציאות ולטהר אותה.
מעניין אם כן לראות איזה סיפור בחר הרוז'ינר לספר כדי ליילד את האישה. אין זה אחד מסיפורי צדיקים, אלא סיפור היסטורי שקרה, או לא קרה, במאה התשיעית לספירה והיה ידוע בגרסה שונה על אישה שהתחפשה לכומר ונעשתה אפיפיורית. הסיפור בא מעולם הסטרא אחרא, עולם הכמרים הזר והמאיים, עולם הזימה: אישה מתחפשת לגבר והרה לזנונים (התורה אוסרת על אישה ללבוש בגדי גבר משום שחילופים אלו גורמים להשחתה). והנה דווקא סיפור שלילי זה שסופו לידה מחולל את הלידה של האישה שהתקשתה ללדת. כיצד? מהו כוחו המאגי של הסיפור?
ר' נחמן מברסלב נהג לספר סיפורי עַם אוקראיניים ואמר לחסידיו שהאופן שבו הוא מספר אותם יכול לשנות את המציאות ולהאיר בה את הפן הגבוה שלה. ננסה להבין את הסוד של הרוז'ינר מכמה זוויות:
א. כל לימוד אינטלקטואלי, כמו זה של הרבי מצ'רנוביל הבקיא בתורת הסוד, יכול לתאר את המציאות, להגדיר אותה ולהבהיר אותה. אך כיצד ישנה אותה? כיצד יפעל במציאות ויביא לשינוי?
לעומתו, הסיפור של הרוז'ינר מעלה את ההתרחשות מחדש, מחיה אותה ומנכיח אותה, ובכך יכול לפעול ולתקן אותה. הסיפור הוא מעבר לכל היגד, מוסר וחוק. הוא חי וקיים ומתרחש מחדש, וכך יכול גם לתקן. הרוז'ינר מחדד ואומר: "אפילו לא צריך צדיק שיספר אותו, גם אדם פשוט, אם יספר אותו – ייגאל."
כמה פשוט הוא הכלי הזה, כמה חי ומחיה, ואיזה כוח הוא יכול להביא לעולמנו: לשפר מערכות יחסים, להחיות את עולם הלימוד ולהחזיר אותנו אל עולם הרגש, הדמיון והאינטואיציה. אם נשחרר את השלטון הכמעט אבסולוטי של עולם השכל והדיבור, נוכל בעזרת הסיפור לגעת מחדש בחיים. להיוולד מחדש.
למה לא נשתמש בו יותר בחיינו?
ב. אישה-גבר-אישה
מוטיב ההתחפשות של אישה לגבר אף הוא מעורר רגשות חיוביים ושליליים. התחפושת מרגשת ומבלבלת, בבת אחת הופכת סדרי עולם. היציאה מגבולות עצמך וההפיכה למין האחר יש בה מן המטלטל, טעימה ממים גנובים ונכספים. התורה אסרה זאת: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה." ההיפוכים הופכים סדרי בראשית, אך יש בהם משהו עמוק ומושרש בתוכנו. אפשר שהכמיהה הזאת מחברת אותנו אל אותו יסוד המשלים אותנו, כמו שמלמד הזוהר – שבכל אחד יש יסוד זכרי ויסוד נקבי, האחד דומיננטי וגלוי, השני מצומצם ומודחק – וכל אחד משלים גם בתוכו את החיבור בין שני הפכים אלו.
בסיפור כאן האישה הפמיניסטית שחפצה להיות אפיפיור נותנת דרור להשתוקקות להיות גבר, ובשיא ניצחונה היא מוכרעת על ידי נשיותה ויולדת. המאמץ האנושי לנסות לשנות את הטבע מוכרע על ידי הטבע עצמו. מדוע, אם כן, הסיפור על האישה שהתחפשה לגבר ולבסוף נוצחה בידי נשיותה, שהכריעה אותה בלידתה, הוא הוא הגורם המזרז את הלידה של היהודייה שהתקשתה ללדת? אפשר אולי לחשוב שכל לידה היא הכרעה של היסוד הגברי, שיש בו רצון לבחירה ולשליטה, על ידי התפרצות הנשיות, שיש בה קבלה והתמסרות להתרחשות שעוברת דרכה.
ג. "יפה שיחתן של עבדי אבות" – הגלוי והסמוי בשיח הרבנים*
הסיפור שלנו מרובד: הוא מספר כאמור על האפיפיורית יוהנה, אישה שהצליחה להערים על הכנסייה, להתחפש לכומר ולכהן במשך ארבע שנים כאפיפיורית, ובסופו של דבר הרתה והפילה את ולדה (ומתה כשהתגלתה המרמה).
קצת תמוה מדוע האירוע הזה עולה כאן, כאלף שנים אחרי שהתרחש, בהקשר של פדיון נפש בין שני אדמו"רים?
העניין לא יהיה שלם אם לא נציין כי באותה תקופה שבה התרחש הסיפור עלתה דמות מקבילה בעולם היהודי. הבתולה מלודומיר – אישה שבחרה להיות תלמידת חכמים, הקימה "חצר חסידית" וסירבה להתחתן ולהקים משפחה. מעשה זה עורר פולמוס גדול, ומי שהוביל את ההתנגדות להתרחשות כולה היה רבי מרדכי מצ'רנוביל. ייתכן שרבי ישראל מרוז'ין מעלה את הסיפור מול ר' מרדכי מצ'רנוביל משום שזהו נושא רגיש שהוא מעורב בו. ר' מרדכי מצ'רנוביל היה דודו של ר' ישראל מרוז'ין ומבוגר ממנו בעשרים שנה, ואולם פעמים נדמה שהרוז'ינר נחשב לגדול ומרשים יותר. בסיפור שלנו ניכר שלמרות הכבוד ההדדי שהם רוחשים זה לזה, קיימת ביניהם תחרות סמויה – מי מהם צודק? מי מהם יציל את האישה?
מה רוצה ר' ישראל מרוז'ין לרמוז לר' מרדכי מצ'רנוביל בסיפור שבחר לספר ובמדרש שמבסס אותו?
"יפה שיחתן של עבדי אבות" – אני רק עבד, אבל ראה: אני יולד, ואילו אתה… אתה אינך יכול ללדת. ובכן, נראה שמתנהל כאן מאבק אישי סמוי על היכולת להוליד את המציאות ולהנהיג.
ייתכן שיש כאן מחלוקת על דרכה של החסידות: האם יש להנהיג בצירופי אותיות ובמומחיות מיסטית של עולמות עליונים או שמא בסיפורי-עם פשוטים של החיים עצמם, במגע עם המציאות הפשוטה כפי שהיא מופיעה בסיפורים מעולמם של גויים.
ידוע שהבעש"ט, ששני הרבנים הנ"ל הם ממשיכי דרכו, נהג לספר סיפורים פשוטים על סוסים ואיכרים, ובדרך זו לגלות סודות ולחולל נפלאות. ידוע גם כי חידש רבות בתורת סוד האותיות.
מהו שורש החסידות? מהו מקור הכוח שבה?
"יפה שיחתן של עבדי אבות" – יפה הסיפור מתורתם של בנים, מהתורה המופשטת.
* תודתי העמוקה לנתנאל לדרברג, שהאיר את עיניי בהבנת הסיפור.