יש קיצורי דרך

המורה לספורט הצמיד את המשרוקית לפה ונשף בכוח, וכל הכיתה שעטה קדימה, לריצת אלפיים מטר, שתקבע את ציון הבגרות שלנו. המסלול היה פשוט. היינו צריכים להקיף את מתחם בית הספר פעמיים. לעלות פעמיים את העליה הנוראית, לבקר פעמיים בתחנת הדלק, ולעבור פעמיים מול עיניו של המורה, שהמתין עם שעון סטופר עצום בנקודת הפתיחה.
אבל לא כולם הקיפו את בית הספר פעמיים. אלון כץ, למשל, רץ עם כולנו, עד הפניה הראשונה במסלול, ואז, כשהוא מחוץ לטווח הראייה של המורה, התגנב לחצר של בניין, והמתין בסבלנות לכיתה, שתשלים הקפה שלמה של המסלול. לסיבוב השני של הכיתה הוא דווקא הצטרף. הוא רץ לצידנו. נמרץ יותר, ונינוח יותר. לקו הסיום של הריצה הוא הגיע במקום השביעי. עם מעט מדי טיפות זיעה על המצח. המורה לספורט הקריא את התוצאה שלו בהתלהבות, והוסיף, כל הכבוד אלון, כל הכבוד.
אני זוכר את הזעם שעלה בי אז, כשהבנתי שאלון כץ סיים בתוצאה טובה יותר ממני. הייתי מסוחרר מהריצה. בקושי הצלחתי לנשום. אבל הכעס היה חזק מהכל. התלבטתי אם להלשין עליו. למען הצדק. למען ההגינות. בסוף החלטתי לשתוק.
שנים רבות חלפו מאז ימי התיכון, והבגרות ההיא בספורט, וכעת הסיפור הזה מעלה בי חיוך מוזר. אין בי טיפה של כעס על אלון כץ. להיפך. יש בי הערכה לקומבינה המבריקה שלו. לפשטות שבה הוא הצליח לעקוץ חצי ריצה. לחוצפה הנפלאה שבעקיצה הזאת. איך לא חשבתי על זה בעצמי.
אם אתם חיים כמוני בעולם הזה, גם אתם יודעים שהאמת היא שיש בו קיצורי דרך. יש כאלה שמשיגים את מבוקשם בעזרת עבודה קשה, יזע ודמעות. ויש כאלה שמשיגים את מבוקשם בדרכים אחרות, ערמומיות ומתוחכמות, בלי להזיע בכלל. החיים לא הוגנים. ואין להם משנה סדורה. לכן יש מנהיגים רוחניים בעולם. זהו כל תפקידם – לצקת משמעות אל תוך הכאוס. להגיד לנו, בקול עבה ובוטח – תקשיבו לי. יש היגיון בחיים. תעשו את מה שאני אומר לכם. ככה צריך. זאת הדרך. זה מה שצריך לעשות.
אבל רבי נחמן לא היה מנהיג כזה. רבי נחמן היה חלק מהעולם. הוא לא מכר תכסיסים וסיסמאות. כל תורותיו וסיפוריו הישירו מבט אל החיים. על הפגמים שבהם. אל העליבות שבהם. רבי נחמן ידע שאין רק דרך אחת ללכת בה. רבי נחמן ידע שדרכים עקומות, ערמומיות ומתוחכמות – יכולות להיות יעילות יותר. מפנקות יותר. רבי נחמן ידע שלפעמים בחיים האלה דווקא יש קיצורי דרך. והוא ידע גם לפרגן לאלו שצועדים בהם. לכן הוא כזה מלך.

חיפשתי לא מזמן את אלון כץ בפייסבוק. התפלאתי לראות שהוא עובד כיועץ פרלמנטרי של אחת מחברות הכנסת. מהפוסטים שלו הבנתי שיש לו כוונות פוליטיות עצמאיות, ושהוא רוצה להיות חבר כנסת בעתיד. חייכתי לעצמי חיוך מוזר, וחשבתי, איזה פראייר. ייקח לו מאה שנה להתפרסם ככה. הרבה יותר קל לכתוב ספרים.