הבית שבו גר רבי זאב מזבאריז, הצדיק התמים ביותר שאפשר למצוא בסיפורים החסידיים, אינו סתם בית. זהו בית מעורר צחוק, משום שמתקיימים ונפגשים בו שני הפכים – תמימות ותחכום. אם ציפינו שבעולם החסידי הרבנית היושבת בביתה תייצג את התמימות, ואילו בן זוגה הרבי המלומד ייצג את התחכום, נכונה לנו הפתעה כשנגלה היפוך תפקידים קומי: הרבי הוא התמים והרבנית היא המתחכמת. ואם לא די בכך, מה שמוסיף גוון קומי ואף משמעות אירונית לסיפור הוא שמו של הרב התמים – זאב!
כדי שתיווצר דרמה קומית בין רבי זאב לזוגתו הרבנית צריך שתעמוד ביניהם דמות ביניים, הלא היא המשרתת, שאיננו יודעים עליה דבר מלבד היותה יתומה. קטטה פורצת בביתו של רבי זאב בין הרבנית למשרתת. בסיפור לא נאמר שהיה זה ריב או סכסוך, אלא רק ש"נתקוטטה זוגתו הרבנית". למילה נתקוטטה יש צליל דרמטי, המבטא את הרעש והפירוד המתרחשים בבית (נת.קו.ט.טה). ומי שנתקוטטה והפרה את השלווה, שאולי שררה שם קודם לכן, היא אשתו הדעתנית של רבי זאב. הקטטה שפרצה משפיעה גם על היחסים בין רבי זאב לזוגתו, נוצר ביניהם פער ומתגלעת מחלוקת. הרבנית דורשת מהמשרתת לבוא אתה לבית דין כדי לתבוע אותה כספית, וכשמגלה זאת רבי זאב הוא מבקש ללכת עמן לבית הדין. על איזה נזק רוצה הרבנית לתבוע את המשרתת – איננו יודעים, אבל מרגע שנודע לרבי זאב על רצונה של אשתו, רצף של אי הבנות מתרחש בינו לבינה. אי ההבנה מוצגת באופן קומי, בכפל הלשון שבו הם מדברים (אולי כפל לשון זה מסמן את המרחק והניכור ביניהם): היא פונה אליו בארמית מן התלמוד, והוא משיב לה בשפת הקודש מפסוק הלקוח מספר איוב דווקא! רבי זאב מתכונן לבוא לבית הדין לטעון בעד המשרתת היתומה, ואשתו חושבת שרצונו לבוא לסייע לה. היא רוצה ללכת לבדה (מייצגת את הניכור), והוא רוצה ללכת ביחד עם המשרתת.
בין רבי זאב לאשתו נמצאת המשרתת כמין מחיצה מפרידה; ובין הרבנית למשרתת נמצא רבי זאב התמים בתוך ביתו, שקוף ונקי וטהור. הוא לבוש בפשטות, ולכן כשהוא מחליט להתערב ולבוא עמן לבית הדין עליו ללבוש את בגדי הסמכות הרבניים. קודם לכן לבש בגדים שלא שיקפו את סמכותו, והבגדים שהוא לובש לפני צאתו מסמלים את חזרתו לעולם הדין, הצדק והמשפט. בגדיו אלו מסמלים את התעוררותו נוכח חוסר השוויון העלול להתרחש בביתו. רבי זאב פושט את שקיפותו ולובש את בגדו (כדאי לשים לב בסיטואציה זו לקשר שבין המילים לבוש ובושה, בגד ובגידה).
אשתו של רבי זאב מפתיעה אותנו בציטוט סמי-הלכתי בארמית ממסכת בבא בתרא, על ביזוי בית הדין העלול להתרחש אם יבוא בן זוגה עמה. אפשר שבסיפור זה הציטוט משמש כעקיצה כלפי תמימותו של רבי זאב, מעין ביקורת על כך שלמרות היותו רב וצדיק אין ביכולתו להשליט סדר וצדק בתוך ביתו, ומשום כך היא אינה פונה אליו שיתערב במחלוקת עם המשרתת. ייתכן שהיא כבר יודעת שרבי זאב דרכו לזכות גם את החייבים (דבר שאכן קורה בסיפורים רבים המסופרים עליו), ועל כן רצונה לצאת מן הבית הבלתי הלכתי וללכת אל בית הדין המציאותי.
מה נפל בגורלה של המשרתת היתומה – איננו יודעים, הסיפור לא מסתיים, ועלילתו נותרת פתוחה. מי יודע, אולי לא הלכו השלושה לבית הדין ופתרו את המחלוקת בעצמם…