הזכות לייצוג

רבי זאב מזברז' שם פעמיו לבית הדין כדי לתמוך במשרתת, בעלת דינה של אשתו. מה היה טיבה ומה שיעורה של תמיכה זו אין אנו יודעים. האם התכוון לייצגה ולטעון בשמה? האם ביקש להעיד לטובתה ולתמוך בגרסתה כנגד עמדת אשתו? האם ידע כי אשתו צודקת אך ביקש לשמש מעין "עד אופי" של המשרתת כדי שמלפני השופטים יֵצא פסק דין שיקל עמה? או אולי רק ביקש להתלוות אל אותה משרתת ולהיות אתה באותו מעמד לא קל, שברור שאין היא רגילה בו, מתוך רצון לתמוך בה "מוראלית"?
מדינת ישראל מכירה בשתי זכויות יסוד הקשורות להליך המשפטי: הזכות להליך הוגן והזכות להיות מיוצג. ביטוי לכך הוא הענקת ייצוג חינם לנאשם בהליך פלילי במסגרת הסנגוריה הציבורית והזכות לייצוג חינם בהליכים אזרחיים במסגרת הסיוע המשפטי. על אלה אפשר להוסיף את שלל הארגונים והלשכות המעניקים ייעוץ וייצוג משפטי חינם למעוטי יכולת, למסורבות גט, למהגרי עבודה ועוד (מעניין כי לצד כל אלה קיים איסור להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך המתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות, מתוך מחשבה לייעל את הדיון ולקצרו).
לצד עשיית צדק ומשפט אמת, מזהירה אותנו התורה כמה פעמים לא להטות את המשפט לטובת הצד החלש והמסכן – "ודל לא תהדר בריבו", "לא תישא פני דל" "לא תחוס על עינך", ובעקבות זאת פוסק הרמב"ם "אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס, שלא יאמרו עני הוא זה שלא בכוונה עשה…שנאמר ולא תחוס עינך."
ברוח זו פסק בית משפט השלום בירושלים בתביעת פינוי כי אמנם "אין להתעלם ממצוקתם של הנתבעים וזו עוד תחמיר במידה ויפונו מן הדירה…(אך) מצוקה כלכלית של דייר ומצבו הבריאותי אינם מהווים הגנה כנגד עתירה לפינוי…לא בכדי לימדנו הכתוב ו'דל לא תהדר בריבו.'" לעומת זאת, ההלכה מדברת גם על מידת החסד והרחמים, וידועה אמרתו של רבי יוחנן "לא חרבה ירושלים אלא…שהעמידו דינם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין."
באחת מפסיקותיו נדרש לעניין זה השופט חיים כהן שאמר כי הוא מקבל עליו את הציווי "דל לא תהדר בריבו": "סהדי במרומים שלא אצדיק דל בריבו אלא אם כן אמצא לו צד זכות בדין," אך מוסיף – "אבל מודה אני ומתוודה שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין ולא אאמין לאומרים לי אל תיגע כי לא תמצא."
בכמה מקומות בתורה העבד והאמה נתפסים כבני משפחה לכל דבר, למשל אחד הנימוקים ליום השבת הוא "וינפש בן אמתך", ובעניין אחר נאמר "לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו", ובאכילת הקורבנות כתוב: "לפני ה' תאכלנו…אתה ובנך ואמתך". ייתכן שגם בשל כך מרגיש הרב מחויבות לסייע למשרתת. הוא מתייחס אליה כאל בת משפחה ומרגיש צורך להגן עליה ולתמוך בה בסיטואציה נחותה, גם כאשר מולה, בצד השני, ניצבת אשתו.
דבר זה מזכיר לנו את עמידתו של אברהם לצד השפחה הגר כנגד שרה.
פעמים רבות בשבתי כשופט, וכשהופיע לפניי בעל דין שאינו מיוצג, בייחוד כשהצד השני התייצב עם סוללת עורכי דין, הרגשתי אי נוחות מרובה ועשיתי כל אשר לאל ידי כדי שאותו צד יקבל ייצוג משפטי נאות.
כאמור, אין אנו יודעים את שהתרחש בבית הדין, את אופן תמיכתו של הרב במשרתת ואת תוצאות הדיון. ייתכן כי בהכירו את הנפשות הפועלות עמדו לנגד עיניו דברי חנה (אם שמואל) אל עלי הכהן: "אל תתן את אמתך לפני בת בליעל"…