בין קדרה לקדרות

אל רבי משה מקוברין נכנס אברך המבקש להיפרד מאשתו משום שסירבה לשמור קדרתו משרויה בפסח. סירובה של האישה להיענות להקפדתו של בן זוגה מעמיד אותנו מול שאלת העצמאות והחופש האפשריים ביחסים בין בני זוג. בת זוגו של האברך היא אישה צעירה הנשואה ככל הנראה זמן לא רב. סירובה הקטנוני לשתף פעולה עם דרישותיו של בן זוגה הטרי מכשיל אותו במנהגי ההקפדה החסידיים שלו, כגון מצה שרויה שיש בה ספק חמץ. שימו לב לקרבה בין חמץ להחמצה ולמילה שרויה שמובנה גם נמצאת (שרוי=נמצא). המשמעות של "נכשל בשרויה" היא גם משמעות אירונית, כמו בחמץ והחמצה. האברך כשל ביחסיו עם בת זוגו, שספק שרויה ספק אינה שרויה עמו, והקדרה שבה נכשל האברך בהלכות פסח המחמירות הופכת גם היא לקדרה של קדרוּת.
כיצד אם כן יכול רבי משה לעזור לאברך ולאשתו במצב זה ולמנוע את הפירוד? כיצד ינהג ואיך יחלצם מהסבך ומהניתוק שנוצר ביניהם? כמו אצל צדיקים אחרים כך גם כאן מחליט הצדיק, רבי משה מקוברין, לספר לאברך סיפור על רבי השל מאפטא, הידוע בתוארו "האוהב ישראל". הסיפור על הרבי מאפטא ואשתו הוא סיפור על זוגיות מרגשת, ובאמצעותו מנסה רבי משה להסביר לאברך שאהבה בין בני זוג חייבת להכיל ויתור ולפעמים אפילו העמדת פנים שהכול בסדר, גם אם זה איננו כך. הסכסוך בין האברך לאשתו מתרחש בזמן לחוץ ומועד לפורענות, זמן ההכנות הדקדקניות לפסח, הנקרא גם "חג החירות". ואכן אשתו של האברך, שככל הנראה היא בעלת אופי עצמאי ומרדני, אינה נשמעת לבעלה. מדוע? האם אפשר לומר שבסירובה להיענות לרצון בעלה היא מציגה חוויה של חופש ושחרור, והאם להיות רגיש ואמפתי לצרכיו של בן הזוג פירושו בהכרח כניעה ואיבוד החופש?
התשובה לשאלה זו טמונה ביחסים של הרבי מאפטא ואשתו, בזמן המתוח של ההכנות לפסח והחג עצמו. אשתו של הרבי מאפטא עושה את רצון בעלה בהשתוקקות, מניחה את המצות השמורות והמוכנות על השולחן. המפה הפרוסה על השולחן מייצגת את רוח האינטימיות השורה בבית, והמצות – את היחסים השמורים היטב. הסצנה אידילית, אלא שאז מתרחשת תקלה, והמצות השמורות נלקחות בטעות. הרבנית נותרת שבורת לב מחשש לתגובת בעלה. לבה הנשבר הוא מעין רמיזה ללבה המאוהב. האם המצה של פסח תהפוך למצה של מריבה? התשובה היא – לא. מדוע? כי הרבנית הסתירה את האמת. את המצות השמורות שהיו קודם גלויות על השולחן היא החליפה במצות רגילות מכוסות במטפחת, המייצגת גם את כיסוי הראש של אישה נשואה. הרבנית מסתירה את האמת, כשהיא מכסה את המצות, והרבי מסתיר את מה שגלוי לו. ליל הסדר שלהם מתקיים לכאורה ללא סדר, המצות השמורות נמצאות במקום אחר, הרבי יודע זאת ועושה עצמו כלא יודע, אשתו יודעת זאת ועושה עצמה כלא יודעת. דווקא ההסתרה ההדדית של בני הזוג יש בה גילוי של אהבה, ואילו המצב הגלוי והשקוף של האברך ואשתו, זה שיש בו סדר וקפדנות, הוא החמצת האהבה.
הסיפור שלפנינו חושף אותנו לא להנהגות פסח וחומרותיו, אלא לחופש הקיים באהבה ולעבדות הכפויה על בני זוג שאהבה אינה שורה בביתם.