להבין את החוטא

בתחילת דרכו התגורר רבי מיכְל מזלוֹטְשוֹב, תלמידו של הבעש"ט, בעיר אחת. באותם הימים הצניע ר' מיכל את מעשיו ואת מעלותיו מבני אדם, ורק לאט לאט נתגלה ונודע שמו לגדולה.
באותה העיר אירע, שאיש אחד חילל שבת בשוגג, בלי כוונה. תקלה אירעה בעגלה שנסע בה, ובשל כך נתארכה נסיעתו עד שחילל את השבת. בא האיש אל ר' מיכל, וביקש ממנו שיורה לו דרך לתקן את חטאו.
הציע לו ר' מיכל דרך תשובה קשה וחמורה, כפי שכתובה בספר "הרוקח" ובשאר ספרים. עליו לתת כסף רב לצדקה, לגלגל את גופו בשלג ולשהות בתוך מי קרח בימות החורף כדי לסגף את גופו ולכפר על עוונו. אך כאשר התחיל האיש לקיים את הדברים שאמר לו הרב, הבין כי לא יוכל לעשות כל זאת, בשל חולשת גופו.
והנה אירע, והבעש"ט הגיע אל עיר סמוכה. מיד נסע אותו האיש ובא לשהות שם בשבת עם הבעש"ט, וגם ממנו ביקש תיקון לחטא שחטא.
אמר לו הבעש"ט: "קח חבילה של נרות ותדליק אותם בטרם כניסת השבת בבית הכנסת. כך יהיה אור בשעת התפילה, וזה יהיה התיקון לחטאך."
כששמע האיש את דברי הבעש"ט נותר עומד נדהם. שאל אותו הבעש"ט: "מה לך?"
סיפר האיש מה אירע לו, ואת הדרך הקשה שהורה לו ר' מיכל, שאינו יכול לסבול אותה.
– "אל תירא," אמר לו הבעש"ט, "רק עשה מה שציוויתי אותך. הדלק את הנרות לכבוד שבת בבית הכנסת, ודי בכך."
הלך האיש שמח וטוב לב, ומיד בבואו אל ביתו לקח חבילה של נרות העשויים חֵלֶב, והביא אותם בשמחה אל בית הכנסת.
בבואו אל בית הכנסת, לא מצא את השמש כדי למסור לו את הנרות שהביא, ולכן תלה את הנרות על הוו שבקיר, והלך לדרכו.
מצא כלב את הנרות ואכל אותם.
כאשר ראה האיש מה שאירע לנרות, וכי הפכה כפרתו למאכל הכלב, נוסף יגון על יגונו וכאב על כאבו.
מיד נסע שוב אל הבעש"ט וסיפר לו מה שקרה. אמר הבעש"ט: "קח חבילה נוספת של נרות והבא אותם שוב אל בית הכנסת. הפעם לא יאכל הכלב את נרותיך."
"רואה אני," הוסיף הבעש"ט, "כי ר' מיכל מתגרה בי. לך אמור לו כי אני גוזר עליו שיבוא אליי להיות עמי בשבת הבאה בעיר חוֹואָסטוֹב, שם אשהה באותה השבת."
עשה האיש מה שציווה עליו הבעש"ט, ומסר לר' מיכל מה שגזר עליו הבעש"ט.
ביום שישי, נסע ר' מיכל אל חוואסטוב. בדרך אירעה תקלה בעגלתו, ונאלץ ר' מיכל ללכת ברגל אל העיר. בתוך כך שקעה השמש וחשכו השמים, וכבר נכנס יום השבת. רק בשעת לילה מאוחרת הגיע ר' מיכל אל הבית שבו שהה הבעש"ט.
כשעמד בפתח הבית מצא את הבעש"ט כשהוא אוחז את כוס הקידוש בידו, כדי לקדש את השבת. הביט בו הבעש"ט, בירכו לשלום ואמר:
"רֶבּ מיכְל, מעכשיו תדע איזה דרך תשובה להציע למחלל שבת.
האין יודע אתה מהו צערו של אדם על חטאיו? הייתכן שלא טעמת עד היום טעם חטא ולא התייסרת בשל כך? האין אתה יודע כי החרטה והלב הנשבר כבר תיקנו ומחקו את חטאו של האיש לגמרי?"
אחר שסיים את דבריו, הרים הבעש"ט את הגביע וקידש את השבת.