מלך עניו

סיפר רבי נחמן מברסלב:
למלך אחד היה יועץ חכם. פעם אחת אמר המלך לחכם: "הנה יש מלך אחד שחותם את שמו בתואר 'גיבור גדול ואיש אמת ועניו'. אני יודע שהוא גיבור כי הים מקיף את מדינתו, ובים עומדים חיילים על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב. ועל היבשה יש בִּצה גדולה המקיפה את המדינה, ואין בה אלא שביל צר, שאין יכול להלך בו אלא אדם אחד. וגם שם יש תותחים, וכשיבוא אדם להילחם יורים בתותחים, ואי אפשר להתקרב לשם.
אך 'איש אמת ועניו' – זה איני יודע. ואני רוצה שתביא אליי את ציור דיוקנו, הפּוֹרטרֶט של זה המלך."
כי היו למלך הדיוקנאות של כל המלכים, אך הדיוקן של מלך זה לא נמצא אצל שום מלך, כי הוא נסתר מבני אדם. כי הוא יושב תחת כילה, והוא רחוק מבני מדינתו.
הלך החכם אל המדינה. חשב החכם: צריך שאדע תחילה את המהות של המדינה. ואיך אדע זאת? על ידי הקַאטָאווֶעס – הליצנות והתעלולים של המדינה. כי כשצריכים לדעת דבר – צריך לדעת הקַאטָאווֶעס של אותו הדבר. כי יש כמה מיני קַאטָאווֶעס – יש אחד שכוונתו להזיק לחברו בדבריו, וכשחברו כועס עליו הוא אומר: "מְשַׂחֵק אָנִי." כמו שנאמר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת – כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ, וְאָמַר – הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" (משלי כו, יח-יט). ויש אחר שכוונתו באמת רק בדרך צחוק, ואף על פי כן חברו ניזוק על ידי דבריו. כך יש כמה מיני קַאטָאווֶעס.
ויש בכל המדינות מדינה אחת, שכוללת את כל המדינות. ובאותה המדינה יש עיר אחת, שכוללת את כל הערים של המדינה שכוללת את כל המדינות. ובאותה העיר יש בית אחד, שכולל את כל הבתים של העיר שכוללת את כל הערים של המדינה שכוללת את כל המדינות. ושם יש אדם, שהוא כלול מכל הבית הכולל את כל הבתים של כל העיר הכוללת כל הערים של המדינה הכוללת את כל המדינות. ושם יש אחד שעושה את כל הליצנות והקַאטָאווֶעס של המדינה.
ולקח החכם עמו ממון רב והלך לשם, וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק, והבין על ידי הקַאטָאווֶעס שהמדינה כולה מלאה שקרים מתחילה ועד סוף. כי ראה שעושים צחוק איך שמרמים ומטעים בני אדם במשא-ומתן, ואיך האדם בא לדון אצל שופטי העיר ושם הכול שקר, ומקבלים שוחד. והולך האדם אל ערכאה גבוהה יותר, וגם שם הכול שקר. והיו עושים הצגות בדרך צחוק מכל הדברים הללו. והבין החכם על ידי אותו הצחוק, שהמדינה כולה מלאה שקרים ורמאות ואין בה שום אמת. והלך ועשה מסחר במדינה, והניח שיונו וירמו אותו במשא ומתן. והלך לדון לפני הערכאות, והם כולם מלאים שקר ושוחד. ביום האחד נתן להם שוחד, אך למחרת כאילו לא הכירוהו. והלך לערכאה גבוהה יותר, וגם שם הכל שקר, עד שבא לפני הסֶנַאט, וגם הם מלאים שקר ושוחד, עד שבא אל המלך בעצמו.
וכשבא אל המלך אמר: "על מי אתה מלך? שהמדינה מלאה שקרים כולה, מתחילה ועד סוף, ואין בה שום אמת!" והתחיל לספר את כל השקרים של המדינה.
וכשהמלך שמע את דבריו היה תמה, איך אפשר שאדם יודע את כל השקרים של המדינה. ושרי המלוכה ששמעו את דבריו כעסו עליו מאוד. והוא היה ממשיך ומספר את השקרים של המדינה.
אמר החכם: "והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם – שהוא אוהב שקר כמו המדינה. אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת, ובגלל זה אתה רחוק מהם – כיוון שאין אתה יכול לסבול את השקר של המדינה." והתחיל החכם לשבח את המלך מאוד מאוד.
והמלך היה עניו מאוד. ובמקום בו נמצאת גדולתו – "אתה מוצא ענוותנותו" (תלמוד בבלי, מגילה, דף לא עמוד א). כי כך דרכו של העניו – ככל שמשבחים ומגדילים אותו יותר, נעשה קטן יותר ועניו יותר. ומגודל השבחים ששיבח החכם את המלך, נעשה המלך עוד יותר עניו וקטן, עד שנעשה "אַין" ממש. ולא היה יכול להתאפק, והשליך את הווילון לראות את החכם – מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת. ונתגלו פניו. וראה אותו החכם, והביא את הדיוקן שלו אל המלך.