הדרשן הגזלן

פעם אחת הגיע דרשן נודע לדרוש לפני הקהל בעיר בעלז. פיו של הדרשן הפיק מרגליות ודרש את הפסוקים "כמין חומר". כך רכש את לבם של השומעים.
הרבי שלום מבעלז, שנכח במקום, חש כי האיש "מתעטף בטלית שאינה שלו", ודבריו לקוחים ממקורות אחרים ואינם משל עצמו. אף על פי כן, שתק הרבי כי אמר – אולי במקרה, ובעצמו כיוון אדם זה לדרשה שכבר הופיעה בספרים.
כדי לבחון את הדבר, כיבד הרבי את הדרשן לשאת דרשה נוספת. דרשתו השנייה הייתה לקוחה בשלמותה מתוך הספר "פרשת דרכים", אך האיש אמר את הדברים בשם עצמו.
אמר הרבי על אותו דרשן: "הנה כך נאמר בתלמוד על בן סורר ומורה. יש להענישו כי – 'הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה… ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות' (על-פי בבלי, סנהדרין, דף עב, עמוד א). גם אנו עמדנו על טיבו של האיש – הנה הוא הולך אל 'פרשת דרכים', וגונב את דעתם של הבריות."