גילוי אליהו

ביקשו תלמידי הבעש"ט מרבם שיראה להם את אליהו הנביא. הם הפצירו בו שוב ושוב, והבעש"ט נענה להם והבטיח שכך יהיה.
דרכו של הבעש"ט הייתה לקבל על עצמו את השבת והלכותיה עוד בצהרי יום השישי. נוהג היה לצאת עם תלמידיו אל השדה ושם לקבל על עצמו את יום השבת ולומר דברי תורה. והנה פעם אחת, בהיותו בשדה עם התלמידים, אמר פתאום הבעש"ט כי ברצונו לעשן לוּלקֶע – מקטרת – בטרם יקבל על עצמו את השבת.
הלכו תלמידיו והתפזרו בין הדרכים סביב בתקווה לפגוש באחת הדרכים איש שיש ברשותו מקטרת ויסכים להשאילה לבעש"ט, אולם איש לא נקרה בדרכם, והם שבו אל הבעש"ט בידיים ריקות.
עמד הבעש"ט והגביה עצמו, הסתכל ואמר: "אני רואה הרחק אדון נכבד הולך לו, אולי יש לו מקטרת, ותוכלו לשאול אותה ממנו עבורי." הלכו התלמידים ושאלו את האדון אם יש בידו מקטרת ואם יסכים להשאיל אותה לרבם. השיב האיש: "אם רבכם הוא הרב ממזי'בוז', ברצוני לתת לו את המקטרת בעצמי כי אני מכירו וראיתי פניו כבר כמה פעמים."
"אכן, רבנו הוא הרב ממז'יבוז'," ענו התלמידים.
הלך האיש אתם ובא אל הבעש"ט. ניקה בעצמו את המקטרת, שם בה טבק והצית בה אש מן האבן שנשא עמו.
בזמן שעישן, שאל הבעש"ט את אותו אדון על תבואת השנה, אם טובה היא ואם גדלה ופרצה ברחבי הארץ. והוסיף עוד הבעש"ט ושאל אם מרובת גרעינים הייתה התבואה בעונת הדיש, והאריך את שיחתו עם האדון מאוד. לא נתנו התלמידים דעתם אל השיחה, והיו חוזרים ביניהם על דברי התורה שלימד אותם הבעש"ט. לבסוף נפרד האדון מן הבעש"ט והלך לו לדרכו.
אחר כך פנה הבעש"ט אל תלמידיו ואמר: "קיימתי לכם עכשיו את ההבטחה שלי. הנה ראיתם את אליהו הנביא, זכור לטוב." נבהלו התלמידים ואמרו: "מדוע לא סיפרת לנו שזה אליהו? אילו ידענו היינו מבקשים ללמוד ממנו תורה או לזכות לקבל ממנו תובנות גבוהות ועמוקות…" השיב להם הבעש"ט: "אילו הבנתם מעצמכם והייתם שואלים אותי מי הוא, הייתי מגלה אותו בפניכם ואפילו מדבר עמו בפניכם מכל רצונותיכם, אבל מכיוון שלא הבנתם, לא ניתנה לי רשות לגלות זאת. אך אגלה לכם מה שדיברתי עמו. בעת ששאלתיו אם נפרצה ונפוצה התבואה בארץ, התכוונתי לעניין אחר. שאלתי אם התקיימה הבחינה הקרויה אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא, כלומר התעוררות מלמטה בייחוד נסתר ועליון, שיגרום שפע טוב לעם ישראל. ועל כך ענה לי אליהו מה שענה. דעו וראו שלא לריק הייתה כוונתי."