רבי שניאור זלמן מלָאדִי כיבד מאוד את אשתו, סְטֶרְנָא. בתחילת דרכו התיישבו הרב ואשתו בעיר לוֹזְ'נֶי. כששמעו החסידים על מקום מגורי הרב, החלו לנסוע אליו.
באחד הימים ראה ר' שניאור זלמן דרך החלון המון רב קרב ובא אל הבית. נבהל הרבי מאוד ונפל לארץ כשהוא מתפתל וצועק: "מה רוצים ממני? למה הם נוסעים אלי? מה ראו בי?"
נכנסה אליו אשתו והרגיעה אותו: "הרי לא אליך הם נוסעים. אלא יודעים הם שהיית אצל המגיד ממֶזְרִיטְשׁ, והם מבקשים שתספר להם כל מה שלימד אותך." נרגע הרב והשיב: "אם זו בקשתם, אספר להם, אספר."
ואכן, מאותו היום היה מלמד ומספר בלי גבול ולאין מספר.
למה באים אלי?
