באחד החגים התפלל ר' דב בֵּער, המגיד ממֶזְרִיטְשׁ, בבית מדרשו של הבעל שם טוב. הבעש"ט היה שליח הציבור והתפלל בהתלהבות גדולה, עד שממש זעק בקול. מכיוון שהיה המגיד ממזריטש חולני וחלוש, לא יכול לשאת את זעקותיו של רבו. יצא המגיד לחדר הקטן שבצד בית המדרש והתפלל שם יחידי.
לפני תפילת מוסף נכנס הבעש"ט אל אותו חדר צדדי ללבוש את הקיטל שלו ולהכין את עצמו לתפילת הטל או לתפילת הגשם שנאמרה באותו החג. הציץ המגיד ברבו וראה בו שאינו בעולם הזה. כשלבש הבעש"ט את הקיטל, התקמט הבגד על כתפיו. הושיט המגיד ידו ליישר את הקמט ומיד כשנגע החל רועד בכל גופו. אחז המגיד בשולחן וגם הוא החל לרעוד עמו. בינתיים חזר הבעש"ט לבית המדרש, והמגיד נשאר ברעדה עד שהיה מוכרח לבקש מהשם יתברך שייקח ממנו זאת, כי אין בכוחו לסבול עוד.
רעדה
נושאים:
