עצה כנגד הגאווה

מנחם מנדל בודק, מעשה צדיקים, למברג, Druck A. N. Süss, תרכ"ד, עמ' 59 אות ד

ספרו רבים וכן שלימים כי קודם פטירת הבעל שם טוב זכר לברכה אמר לתלמודיו הקדושים המופרסמים על שאלתם לו את מי יקחו להם לרב ומורה אחריו אז ענם כי יסעו לצדיקי הדור לשאול להם מתחלה עצה מה לעשות לגדלות והיה האיש אשר יתן עצה לאמר העצה היעוצה כך או כך איננו האיש הקדוש ולא בו יבחרו לרב ומורה אמנם האיש אשר יאמר אין חכמה ואין עצה נגד גדלות וגאווה רק לבקש רחמים מהש"י [מהשם יתברך] ב"ה [ברוך הוא] וב"ש [וברוך שמו] שיסייע לו כמו שהבטיחנו ע"י עבדיו הקדושים הבא לטהר וכו' אותו יבחרו לרב ומורה להם ובאמת שדרך הזה לבקש רחמים מבעל הרחמים הוא העצה היותר גדולה לכל המדות והנטיות וק"ו [וקל וחומר] בן בנו של ק"ו לגדלות ר"ל [רחמנא ליצלן].

רבי יחיאל יהודה ספרין מקומרנא, מגילת סתרים, ירושלים 1944, דף יט עמוד א – עמוד ב.

בודק מנחם מנדל, מעשה צדיקים

אישים

הבעל שם טוב

מושגים

בין מורה לתלמיד

תגיות

כבוד,

עצה כנגד הגאווה

נושאים:

טרם פטירתו של הבעל שם טוב שאלו אותו תלמידיו מי יהיה להם רב ומורה אחריו.
אמר להם הבעש"ט: "סעו ובקשו בין צדיקי הדור, ושאלו אותם מהי העצה כנגד הגאווה. והאיש אשר ייתן לכם עצה ויאמר לכם עשו כך או כך – אל תבחרו בו.
אבל אם יאמר לכם – אין עצה כנגד הגאווה, אלא לבקש רחמים מאת הקדוש ברוך הוא שיסייע בידינו – בו תבחרו לכם כמורה וכרב."

מורה שמבין שאין עצה איך להיפטר מהגאווה ראוי להיות מורה ורב. זו העצה שנתן הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד לבחור מורה לאחר פטירתו

על פי החסידות, הגאווה היא חטא יסודי וכללי הקשור למעשה לכל שאר החטאים. הגאווה אינה רק התנשאות על בני אדם אחרים, אלא היא היסוד האגואיסטי והתועלתני שבנפש, שקשה מאוד להיפטר ממנו. מצב שבו האדם אינו פועל מתוך גאווה נחשב למצב רוחני נעלה ביותר.
חטא הגאווה קשה כל כך לתיקון, או אפילו בלתי ניתן לתיקון, שכל מורה שאומר שיש לו עצה כיצד להיפטר מהגאווה הוא טועה או משקר. יתרה מזו, היומרה לתת פתרון לגאווה מעידה על גאווה מצד המורה, ובכך מתבררים דבריו כלא נכונים.
המורה הראוי הוא מי שיכול לומר בענווה כי אין בידו פתרון. מורה שמעיד בעצמו על חולשתו וחוסר ידיעתו הוא לא רק עניו אלא גם אדם אמיתי. הוא אינו מהסס להסתיר את מגבלותיו ואינו מנסה להתהדר בהצלחותיו ובידיעותיו, ובכך הופך למורה הראוי ביותר.

בתלמוד בבלי, במסכת עירובין, דף יג עמוד ב, מודגש כמה קשה לברוח מהכבוד, אך שדבר זה כדאי בסופו של דבר:
"ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו."
נשמע כמו לופ?
הבדיחה מספרת על אדם אחד שמעיד על עצמו שהוא תמיד בורח מהכבוד אבל מדי פעם הוא עוצר להציץ שאכן הכבוד רודף אחריו….

ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו
תלמוד בבלי, עירובין, דף יג עמוד ב