מלוכלך כפי שאתה

נושאים:

פעם בא חסיד אחד אל רבי שלום דוב-בֶּר מלובַּביץ'. כשבא אל ביתו של הרבי נמנע החסיד מלהיכנס, מגפיו היו רטובים ומלוכלכים בבוץ מפני הגשמים, והוא רצה לנקות את מגפיו כדי שלא לטנף את הבית.
ראתה אותו בתו של הרבי, ילדה כבת שש, ואמרה לו: "למה תנקה את המגפיים? כאן בבית עדיין מקבלים אנשים כפי שהם."

ילדה בת שש מכניסה אורחים ומלמדת משהו חשוב את החסיד – רבי הוא אדם שנכנסים אליו עם "הבוץ שעל המגפיים". מורה אמתי הוא אדם שאין צורך להסתיר מפניו את החולשות

האם להגיע אל הרבי "נקי" או עם הבוץ שעל המגפיים? את התשובה לשאלה הזו נתנה בסיפור ילדה קטנה בת שש, בתו של הרבי. בחכמה ואפילו בציניות דקה ("עדיין מקבלים כאן…") היא אומרת לאורח החסיד, כי לכאן נכנסים עם הבוץ. מכניסים אורחים כפי שהם ובמילים אחרות – מורה אמיתי, "רבי", הוא אדם שניתן לחשוף בפניו גם את החולשות והלכלוך שבנפש.
רבי שצריך לערוך לפניו הצגה כאילו הכל יפה ונקי אינו ממלא את תפקידו.
בנוסף דורש הסיפור גם דרישה מן החסיד – לא טוב לאדם להצניע בדרך קבע את הבוץ שבחייו. עליו למצוא מקום בו הוא יכול להיכנס עם הבוץ ולהיות בו חשוף וחלש. רק באופן זה יימצא גם דרך אמתית לתיקון ול"ניקוי".

בסיפור נוסף שתמצאו כאן (בסוכה עם המגפיים) התייחס רבי יעקב יוסף מאוסטרהא למצוות ישיבה בסוכה. הוא חיבב במיוחד מצווה זו שכן "נכנסים אליה עם המגפיים".