אחרי פטירתו של היהודי הקדוש מפְּשִׁיסְחַה בחרו חסידיו ללכת אחרי רבי שמחה בּוֹנִים והיו דבקים בו בהתלהבות עד כדי כך שהזניחו את פרנסת משפחותיהם. על כך סר חִנו בעיני ה"בעלי בתים" ("הבורגנים"), המתנגדים לחסידות. הללו רדפו אותו יותר משרדפו צדיקים אחרים. אך הרדיפות רק הגבירו את התלהבותם של חסידיו.
פעם אחת הגיע להסתופף בצלו חתן צעיר ואחריו הגיע חותנו. בא החותן לר' שמחה בונים ואמר: "אתה מקלקל אנשים הגונים שמזניחים הכול כדי לשבת אצלך ואתה אומר שאתה מלמד אותם יראת שמים. הלוא יש לנו ספרים כמו 'ראשית חכמה' ו'ספר הרוקח' שמלמדים יראת שמים טוב יותר ממך, ולמה הם צריכים רבי ודרשות?"
השיב לו ר' שמחה בונים במשל: "במקצועי כרוקח הכרתי שני רופאים שלמדו באותו המקום: האחד עזר לכל החולים בין שהיו עשירים ובין שעניים, ולא הקפיד שישלמו לו, כי היה חס על המדוכאים בחולי. ואילו חברו לא היה מגיע לביקור בלי תשלום של שני זהובים מראש. בסופו של דבר הכפיל השני את מחיר הביקור ואילו את הראשון לא היו מזמינים אפילו בחינם."
"איך נוצר ההבדל?" ר' שמחה בונים הסביר: "הראשון, מפני שהיה זול, היו קוראים לו מיד. הוא היה מאבחן ונותן מרשם. אבל מכיוון שהמרשם היה יקר, לא קנו אותו מהרוקח וקראו שוב לרופא הזול. הוא היה מגיע שוב, חושב שנטלו את התרופה שרשם להם ובכל זאת המחלה החמירה, לכן היה מסיק שאבחנתו הייתה שגויה ונותן מרשם חדש, אף שהאבחנה הראשונה שלו הייתה נכונה. המרשם השני שנתן היה מיועד למחלה אחרת והיו חולים, שמתו, לא עלינו.
לעומת זאת, מי שקראו לרופא השני ושילמו לו ביוקר לא העזו לבזבז את כספם ולהתעלם מעצתו, ולכן קנו את התרופה שרשם והבריאו."
"כך הם הבאים אלי," המשיך ר' שמחה בונים, "החולים במכאובי הנפש. מכיוון שנסיעתם אלי עולה להם ביוקר של יגיעה רבה ומתח עם חותניהם ואנשי ביתם, הם נשמעים יותר לעצות שאני נותן להם וזוכים ליראת שמים."
מחיר החסידות
