מאימתי

רבי זוּשא מאניפולי צדיק תמים היה, ולא נודע כתלמיד חכם. פעם אחת ביקש ר' זוּשא מחברו, רבי שְמלקֶה מניקלשבורג, שילמד עמו תורה. אמר רבי שמלקה: "אם תְּלַמד אתה אותי את חכמת הנסתר, אלמד אותך אני את תורת הנִגְלֶה – משנה, תלמוד והלכה." הסכים ר' זושא, ואמר: "לו יהי כדברך."
שאל ר' שמלקה: "ומה תרצה ללמוד?" כדרכו, ענה ר' זושא בענווה גדולה, כשהוא מדבר על עצמו בלשון נסתר: "זושא הוא עם-הארץ גדול. צריך ללמד אותו משניות ולפרש עבורו כל מילה ולתרגם ליידיש, כדי שיבין."
התחילו ללמוד את המשנה הראשונה שבשישה סדרי המשנה, הלוא היא המשנה הראשונה שבמסכת ברכות, הנפתחת במילים "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית" (משנה, ברכות, פרק א משנה א).
"מֵאֵימָתַי," הסביר ר' שמלקה, "פירושו ביידיש 'פוּן וועֵן' – ממתי, מאיזו שעה מותר לקרוא את קריאת שמע."
לפתע הפיל את עצמו ר' זושא אל הקרקע באימה ובפחד גדול, ואמר: "מנין אתה יודע שכך הוא פירוש המילה? אולי פירושה ביידיש הוא 'פאַר פאָרכְט' – מתוך אימה ופחד! וכך כוונת הדברים – 'מֵאֵימָתַי' – מתוך אימה ויראת שמים – 'קוֹרִאין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית.'"
כששמע זאת ר' שמלקה אמר: "למד בעצמך איך שתרצה, אך לא נוכל להמשיך ללמוד יחד."