פעם אחת ישן רבי לוי יצחק מבֶּרדיטשוֹב באכסניית דרכים, שבה התארחו גם סוחרים רבים שנסעו ליריד. מוקדם בבוקר התעוררו הסוחרים כדי להתפלל, אך מכיוון שלא היה שם אלא זוג יחיד של תפילין, הניח כל אחד את התפילין בחופזה רבה, התפלל במהירות והעביר את התפילין לחברו. כשסיימו להתפלל, קרא הרבי לשני סוחרים צעירים: "סלחו לי, בואו הנה, אני רוצה לשאול אתכם משהו."
לאחר שקרבו אליו השניים, פתח הרב את פיו ואמר: "מַה-מַה-מַה, וָר-וָר-וָר."
חשבו הצעירים כי האיש השתגע ולא הבינו מה רצונו.
ואילו הוא אמר להם שוב: "מַה-מַה-מַה, וָר-וָר-וָר" ועוד צלילים וקולות משונים.
אז פנה אליהם והסביר: "אינכם מבינים את דבריי? הרי בשפה זו התפללתם לפני בורא עולם!"
השיבו לו הצעירים: "ודאי יודע אתה כי תינוק המונח בעריסתו מוציא מפיו הברות 'מָה-מָה, וָה-וָה.' אם ייגשו אליו כל החכמים והנבונים שבעולם, איש מהם לא ידע מה רצונו, אבל כאשר ייגשו אליו אביו ואמו, מיד יבינו שמבקש הוא מים או חלב. כך בדיוק אנו. בנים אנחנו לאלוהים, והוא אבינו. גם אם נמלמל את בקשותינו כתינוק – יבין אותנו."
כששמע זאת הרבי מברדיטשוב רקד מרוב שמחה.
בימים הנוראים, בשעה שהתפלל ולימד זכות על עם ישראל לפני הבורא, הזכיר לפניו את תשובתם של הסוחרים.
להתפלל כמו תינוק
נושאים:
