יפה זה לא אותנטי

נושאים:

אחרי מותו של החוזה מלובלין רצה תלמידו, רבי שמחה בּוֹנִים מפְּשִׁיסְחַה, לקנות את התפילין שלו.
המוכר שרצה לקבל עליהן מחיר גבוה, שיפץ, צבע וייפה אותן ככל יכולתו. אולם כשהביא אותן למכירה לרבי שמחה בונים, הוא סירב לקנותן ואמר לו: "רציתי לקנות אותן כפי שהן. התפילין המיופות האלה כבר אינן התפילין של החוזה."

ר' שמחה בונים מפשיסחה רצה לקנות את התפילין של רבו, החוזה מלובלין, אולם לאחר שהמוכר התאמץ לייפות אותן כדי לקבל מחיר גבוה יותר – סירב ר' שמחה בונים לקנות אותן

מקובל להשתדל להדר במצוות, לקיים אותן בהדר, להקפיד על אסתטיקה. בסיפור שלפנינו יש ניסיון להצביע על ערך שמנוגד לתרבות המעמידה את הפאר במרכז קיום המצוות. המוכר חושב שערכן של תפילין יפות גבוה יותר כי הן מהודרות יותר, אולם ההדר שרבי שמחה בונים מחפש הוא אחר, הוא מחפש את האותנטיות של התפילין של החוזה. מה שנותן לתפילין את ערכן, בעיניו, הוא הזיכרונות והכוונות המשוקעות בהן, ודווקא ביושן ובפשטות שלהן מגולמים אותם זיכרונות.

העט שבו נחתם הסכם השלום עם מצרים, הגיטרה שאתה הופיע אלביס פרסלי – האם אפשר לשפץ אותם? האם הם במצב "טוב" יותר כשהם מתוקנים או כשהיושן ניכר בהם?