ומיד רצה לחזור

כשהגיע רבי נחמן מברסלב אל חופיה של ארץ ישראל, עמדה הספינה אל מול העיר חיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט. מנגד נראו הר הכרמל ומערת אליהו, ובטרם עלה השחר התפללו הנוסעים שעל הספינה את ה"סליחות" ואת תפילת שחרית. כשסיימו, ירדו כולם מן האנייה אל העיר חיפה.
כך נכנס ר' נחמן אל ארץ כיסופיו. כמה השתוקק והתגעגע לרגע זה. כמה מסר נפשו כדי לבוא אל הארץ הקדושה! האם ניתן לתאר את השמחה שחש ברגע שעמדו רגליו על אדמת ארץ ישראל? אילו היו כל הימים דיו, לא היה די בכך כדי לתאר את הרגע הנפלא הזה. ומיד באותו הרגע, כיוון שהלך רק ארבע אמות בארץ ישראל, כבר השלים ר' נחמן את מטרת נסיעתו.
באותו היום אחרי הצהריים הלכו ר' נחמן והאיש שליווה אותו לטבול במקווה ואחר כך אל בית הכנסת, שם שהו עד הלילה. בסעודת הלילה היה ר' נחמן שמח מאוד. שוב ושוב אמר לתלמידו, עד כמה עליו להיות מאושר על שזכה להיות עמו כאן בארץ. אחר כך קרא מתוך הנייר את שמותיהם של אנשים, שביקשו שיזכיר את שמם בארץ ישראל לברכה.
כבר למחרת, ביום ראשון של ראש השנה לאחר התפילה, נכנסה דאגה גדולה בלבו של ר' נחמן, והוא סירב לדבר עם איש. ומיד לאחר שהסתיים החג רצה ר' נחמן לעזוב את הארץ ולשוב אל ביתו, וסירב לנסוע לשום מקום בארץ ישראל – לא לצפת ולא לטבריה.
אולם בן לווייתו של ר' נחמן רצה מאוד לראות את המקומות השונים שבארץ ישראל, וביקש מר' נחמן כי יצטרפו אל שיירה ההולכת אל טבריה. הרבי הסכים לכך, והתלמיד הלך לשלם דמי קדימה, כדי לשכור בהם חמורים לנסיעה. מיד כששב התלמיד, שאל ר' נחמן: "האם כבר שכרת את החמורים?" – "כן," ענה התלמיד. "ובכן, לך ובטל זאת, אף אם לא ישיבו לך את כספך. כי איני רוצה לנסוע אל טבריה." כמה שעות אחר כך חלה אותו התלמיד ונפל למשכב. הבין האיש, כי אילו היה נוסע עם השיירה, היה מצבו בכי רע, והודה לה' על ששמע בעצתו של ר' נחמן.