פעם אחת ביקרו את רבי נחמן מברסלב אנשים ידועים, שחשבו עצמם לחכמים, וסיפרו לפניו כמה מעשיות של שטות שנמצאים בספריהם. כשיצאו, אמר עליהם הרבי: "בקרוב ייגמר להם הכול, וכבר לא יהיה להם עוד מה לספר." והוסיף ר' נחמן מברסלב משל נאה:
אדם אחד נתקל בשודד. "יש לך כסף?" שאל השודד.
"יש לי. אתן את כל כספי בעבור חיי."
לאחר שלקח הגזלן את המעות, ביקש ממנו האיש: "איך אבוא אל ביתי בלי הכסף? זמן רב נדדתי עד שאספתי את הכסף הזה, ועכשיו – איך אבוא בידיים ריקות אל ביתי? אני מבקש ממך רק שתירה באקדח שבידך בכובע שלי, כדי שיהיה ניכר שפגע בי שודד."
הסכים הגזלן, ירה בכובעו של האיש ונהיה בכובע חור. אחר כך ביקש ממנו האיש שיירה גם בכנף בגדו, וגם לכך הסכים הגזלן. שוב ביקש האיש שיירה כאן וכאן ובמקומות נוספים, כדי שיאמינו כי אכן שודד מסוכן היה זה. ירה השודד כפי שביקש האיש עד שאמר: "נגמרו הכדורים." מיד תפס האיש את השודד בעורפו, קרא לחבריו שיסייעו לו, וזכה בכספו בחזרה.
והנמשל מובן היה למי ששמע את הסיפור מפי הרבי.
השודד הטיפש
