אחרי שנפטר רבי דוב בּער, המגיד ממֶזריטש, נפוצו תלמידיו על פני הארץ, וכל אחד מהם לימד את תורתו של רבם בקהילה שבה התיישב. גם רבי שניאור זלמן, מי שעתיד להיות האדמו"ר הזקן של חסידות חב"ד, היה מתלמידיו של המגיד ממזריטש, וכשנפטר מורו, רצה גם הוא לנסוע אל מקומו. אך לפני שיצא לדרך בא לבקרו רבי אברהם "המלאך", בנו של המגיד.
"אבי, המגיד, כבר אירח אותך בחייו כראוי, וקיים בך את מצוות 'אש"ל' – אכילה, שתייה וליווי – בהם מכבדים את האורחים," אמר "המלאך" – "מצוות אלו קיים בך אבי גם באופן גשמי וגם באופן רוחני. אך אני לא זכיתי עדיין לקיים בך את מצוות הליווי, ועל כן ברצוני ללוות אותך בשעה שתצא לדרך."
וכך עשו.
כשיצא ר' שניאור זלמן לדרכו, עברה העגלה לפני ביתו של "המלאך", וזה עלה וישב בעגלה לצדו של ר' שניאור זלמן. כאשר יצאה העגלה פנה לפתע ר' אברהם "המלאך" אל העגלון ואמר: "הרבץ בסוסים כדי שיתחילו לרוץ כה מהר, עד שישכחו שהם סוסים." מיד הבין ר' שניאור זלמן, כי משפט זה אינו אלא משל לדבר חשוב מאין כמותו, אותו טרם זכה ללמוד מרבו, המגיד.
הוא פנה אל "המלאך" ואמר: "צודק אתה. כדי ללמוד דבר זה עלי להישאר כאן שנה נוספת." והעגלה שבה אל מזריטש.
הרבץ בסוסים
נושאים:
