ההזדמנות האחרונה

שנה תמימה היה רבי נפתלי מרוּפּשִיץ בביתו של רבו הזקן, רבי מרדכי מנֶשְכיז. יום אחד, קרא לו הרבי הזקן וציווה: "סע לביתך." ביקש ר' נפתלי להישאר עוד, אך הרבי לא זז מדעתו.
אשתו של הרבי הזקן אישה חשובה הייתה, ודעתה נחשבה מאוד בעיני בעלה וכל אשר אמרה לו – שמע בקולה. לפיכך, הלך ר' נפתלי אל הרבנית, וזו הבטיחה לו שתבקש מבעלה שיניח לו להישאר.
לאחר שעשתה זאת, אמר לה הרבי מנֶשְכיז: "דרכי תמיד לשמוע לדברייך. כך אעשה גם עתה וארשה לו להישאר כאן, אך הלוואי שלא נתחרט על כך."
כמה ימים אחר כך, בשעה שהיה הרבי הזקן בבית הכנסת, בא אדם אחד שהחזיק בית אחוזה שחכר מאדון העיר, ונכנס אל ביתו של הרבי מנשכיז. הביט בו ר' נפתלי וראה כי האיש חוטא ומלא בעבֵרות. מיד צעק: "צא – טמא! כיצד תעז לדרוך על מפתן בית הרבי!" יצא האיש וברח מן הבית.
הרגיש הרבי מנשכיז במה שאירע, מיהר לשוב אל ביתו ושאל: "מי היה כאן?" כשסיפר לו ר' נפתלי על החוטא שבא לבקרו צעק: "לך והבא אותו." מצא ר' נפתלי את האיש והביאו. מיד כשבא האיש אל הבית, בירכו הרבי בשלום ביד רחבה ובסבר פנים יפות, שאל לשלומו ומדוע לא היה כאן זמן רב כל כך, וגם הפציר בו שמעתה והלאה ישוב לבקרו לעתים קרובות ובאופן תדיר.
אז הביא האיש מתנות רבות לרבי הזקן: עגל וכבש, תורים ובני יונה, תרנגולים מפוטמים ועוד מאכלים טובים. אחר כך נפרד ממנו הרבי מנשכיז ושלחו לביתו.
אחר כך סיפר הרבי מנשכיז לרבי נפתלי:
"אדם זה חסיד היה, מאנשיי, ואני הייתי עוזר לו ושומר עליו מכל רע. אך אירע כמה פעמים שנתעכב האיש בנסיעות ארוכות, וניתק החיבור שהיה בינינו. כך ירד האיש עד שהתלכלך בעבֵרות. וכבר נאמר: 'עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה' (משנה, אבות, פרק ד משנה ב), וכך שקע האיש בחטאיו."
סיפר הרבי איך פעם אחת חשב האיש – "מה יהיה בסופי? הלוא איני יהודי ואיני גוי! לבוא אל הרבי לא אוכל עוד, כי נמכרתי כבר בידי היצר הרע. ואם לא אסע אליו – הלוא אפול ברשתו של היצר הרע יותר ויותר!
לבסוף החליט לעזוב את דתו ואת עמו.
ובכל זאת באה מחשבה בלבו, כי עוד פעם אחת יבחן את הדבר וינסה לבוא שוב אל הרבי. אם יקבלו בסבר פנים יפות סימן הוא כי יש לו תקנה. אז ישוב אל עמו, יתקן את מעשיו וגם אל רבו ואל החסידים יחזור ואף יוסיף לבוא יותר אל חצרו של הרבי.
אך אם יגרש אותו הרבי מעל פניו יעזוב את עמו ואת אלוהיו לגמרי.
כל זאת הרגיש הרבי מנשכיז, והשתדל עבור האיש כדי לתת בלבו את המחשבה הטובה הזאת, שינסה עוד פעם אחת לבוא אל רבו.
זו הסיבה שציווה הרבי הזקן על ר' נפתלי שייסע לביתו, כי היה ירא שמא ידחה ר' נפתלי את האיש וירחיקו.
'והנה עזר לנו השם יתברך, והחזיר את האיש למוטב בכל לבו.'"