ביצת אווז אני!

רבי שלום מפּרוֹהוֹביטש נוהג היה ללכת בבגדים מפוארים ויקרים ובתכשיטי זהב. לאחר שנישא לנכדתו של רבי נחום מצ'רונביל, התגורר רבי שלום בביתו של רבי נחום. באותם הימים לא נראה היה כי רבי שלום עוסק בתורה ובעבודת הבורא, אלא הִרבה לטייל בגנים ובפרדסים. בשל כך, הפצירו חסידיו של רבי נחום ברבם שיגער בחתנו וישכנע אותו לשנות את דרכיו.
בנם של צדיקים היה ר' שלום. אביו היה רבי אברהם המלאך, וסבו – המגיד ממזריטש. בשל כך, לא רצה ר' נחום לגעור בחתן במילים קשות. אך בימים שלפני ראש השנה פנה אל חתנו ואמר: "חתני היקר, מדוע שלא תאמר בכל יום כמה פרקי תהלים? ימי הדין קרבים ובאים ועלינו להיות חרדים מאימת הדין".
ענה לו רבי שלום: "אמשול לך משל. פעם אחת מצאה תרנגולת ביצי אווז, וחשבה כי ביצי תרנגולת הן. דגרה התרנגולת על הביצים עד שבקעו האפרוחים. יום אחד הלכה התרנגולת לטייל עם אפרוחיה על שפת הנהר. פתאום קפצו האפרוחים אל המים והחלו שטים על פניהם. נבהלה התרנגולת וצעקה לעזרה. אז קרא אחד האפרוחים לעברה: 'אמא יקרה, אנחנו האווזים יודעים לשחות!'"
– "וכך גם אני" – אמר ר' שלום – "אילו היו האנשים יודעים מי אני באמת, היו מכסים אותי בשעוני זהב ובכל מה שיוכלו, כדי שאסכים להיות להם למנהיג".
מאותו היום ואילך שתק רבי נחום ולא גער עוד בר' שלום.