ביזוי בדרך

נתן (רבי) מנמירוב, שבחי הר"ן, עמ' ל-לה

טקסט המקור
ואחר ארבעה ימים באו לסטנבול, וישבו על הספר, כי לא היו יודעים באיזה בית לכנוס, כי לא היו יכולים להכיר בין ישמעאל ליהודי, ולא יכלו לשאול מחמת שלא היו יודעים לשונם. ובראותם שם שהם יושבים על הספר הלכו ומצאו איש אחד מתורגמן שיודע גם לשוננו והיה מליץ בינותם, ומיד שכרו להם אכסניא טובה בחלק הנקרא "גאליטא". וכאשר נכנסו לשם, אחר שעה או שתיים אמר שאין רצונו לעמוד שם. ושאל אותו המליץ: אפשר טוב לפניכם להיות בעיקר סטנבול, דהיינו בעיר המלוכה ששם דירת התוגר, ושם אין שום זוג רשאי לבוא לשם כי אם זכרים לבד; והשיב ששם בוודאי טוב לפניו. וגילה לו שיש שם שלוחי דרבנן מארץ ישראל, ועמם עוד שני אנשים ממדינתנו שהיו בארץ ישראל ועכשיו הם חוזרים לביתם ונוסעים מארץ ישראל לחוץ לארץ. וכאשר שמע זאת אמר הוא זכרונו לברכה להאיש הנ"ל שהיה עמו: אני מזהיר אותך לבל תגלה אותי כלל ולא תגיד כלל מי אנוכי אם ישאלו עליי.
ויצאו לשם לעיר הנ"ל, ובבואם לשם מיד הכיר אחד משני האנשים הנ"ל שנסעו מארץ ישראל לביתם את האיש שנסע עם רבנו זכרונו לברכה, ושאל אותו: מה אתה עושה כאן? השיב לו: אני נוסע עם זה הרך השנים לארץ הקודש. ושאל אותו: מי הוא זה? והשיב לו שיש לו בילעט מהקרדאן של הקיר"ה מאוסטרייך ולא רצה לגלות לו מי הוא בעצמו כאשר הזהיר אותו רבנו זכרונו לברכה כנ"ל.
ונכנס בלבם על רבנו זכרונו לברכה שהוא נוסע מהקרדאן (הנציג) לחלוק על החסיד המפורסם בוצינא קדישא מורנו הרב רבי אברהם קליסקר זכרונו לברכה והנלווים אליו, ונכנסו בטעות זה עד שהיה להם הוכחות גדולות על זה לפי טעותם, ונדמה להם כאילו הוא זכרונו לברכה הוא משולח מאנשים רבים בשביל לחלוק עליו. והתחילו לחקור אצל האיש הנ"ל שהיה עם רבנו זכרונו לברכה אם יש לו איגרת, והשיב שאין לו. ושאלו אותו מה כוונתו בנסיעה זו לארץ ישראל, והשיב שאינו יודע כוונתו. ולא רצו עוד לסמוך על האיש הנ"ל ואמרו שגם הוא מרמה אותם, ואמרו: אף על פי שמכבר אנו מכירים אותך לאיש כשר אבל עכשיו שוב אין אנו יודעים אם עודך מחזיק בתומתך. ושאלו אותו: שאלת את רבך, רבי נחמן ממעדועדיבקא אם לנסוע עם האיש הזה? אמר להם: הן, אבל הם לא סמכו עוד על דבריו כנ"ל, כי נדמה להם בבירור על רבנו זיכרונו לברכה כאילו הוא איש מרמה חס ושלום, ונוסע לחלוק על אנשי ארץ ישראל.
והלכו אצלו זיכרונו לברכה בעצמו לחקור אצלו מי הוא ומאיזה מקום הוא ומאיזה משפחה, ולא רצה לגלות כלל. ודיברו אתו בחכמתם ורצו לחקור בכמה אופנים כדי להוציא ממנו איזה דיבור להבין ממנו על ידי זה מי הוא, והוא השיב להם על כל שאלותם בחכמתו ולא יכלו להבין כלל, ובלבל דעתם מאוד מאוד ורימה אותם ועיקם את מוחם עד שלא יכלו לעמוד עליו כלל להבין ממנו, לא דבר ולא חצי דבר, ובכל פעם נדמה להם לאיש אחר. למשל, ששאלו אותו אם הוא כוהן – השיב הן, אחר כך ביום שאחר זה שאלו אותו פתאום אם הוא ישראל – השיב הן. שאלו אותו: אתמול אמרת שאתה כוהן ועכשיו אתה אומר שאתה ישראל! והשיב: כוהן זה מידת חסד, וישראל מידה אחרת, וברוך השם שיש בי מידה זאת וגם מידה זאת. ואמרו לו: ניכר אתה שאתה מהחולקים בוודאי ואינך רוצה לגלות, והתחילו לשנוא אותו בתכלית השנאה וביזו אותו בכל מיני ביזיונות וקיללו אותו בקללות נמרצות בלי שיעור וערך כמה ימים; ורוב הביזיונות היו מאחד משני האנשים הנ"ל.
והוא זיכרונו לברכה התחיל לבקש אותם, ואמר להם: זאת תדעו, שבוודאי לא אגלה עיקר כוונת נסיעתי לארץ ישראל, כי מלבי לפומי לא גיליתי, ואף על פי כן "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", אף על פי שלא ידע אחד עיקר כוונת חברו. והשיבו לו: אם אתה תגלה לנו כוונתך – בוודאי יגיע לך טובה גדולה עד מאוד. והשיב להם: אני איני רוצה לקבל טובה מכם, ולא אגלה לכם עיקר כוונתי בשום אופן; אדרבא, אתם תוכלו לקבל טובה מאתי אם תרצו. השיבו לו: נראה מלשונך שאתה מדבר בלשונות המפורסמים הגדולים כמו רבי ברוך ורבי שלום ורבי נחמן וכו', שדרכם לדבר גדולות בלשון נסתר, אך בוודאי אין אתה אחד מהם, כי נראה שאתה בוודאי מהחולקים על הצדיק הנ"ל.
ואמרו לו שקודם שיבוא לארץ ישראל יהיה שם איגרת בארץ ישראל, שהוא מהחולקים והמרגלים, לבל יוכל להטעות אותם. גם הלכו להסרסור מהספינות, והוא מאנשי פולין ונשא אשה מהפרענקען, וחמותו היא יוצאת ונכנסת בבית התוגר, והאיש ההוא הוא איש גדול שם, והלכו אלו האנשים הנ"ל אל זה הסרסור, וביקשו אותו ואמרו לו: למען השם לבל תניח את האיש הזה לנסוע להתם, כי הוא מהחולקים ורוצה לעשות גירוש שם חס ושלום. ואם תוכל לעשות לו איזה רעה – שכרך כפול מן השמים. ורבנו זיכרונו לברכה והאיש שהיה עמו לא ידעו מזה.
כלל הדבר, כי אלו שני האנשים הנ"ל ביזו אותו זיכרונו לברכה בכל מיני ביזיונות וכו', והוא סבל הכול, ולא רצה לגלות להם בשום אופן מי הוא. ורימה אותם בכוונה, ובלבל דעתם מאוד מאוד, עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה ענייניו. פעם אחת דיבר עמהם עד שנדמה להם בבירור שהוא מלגורנא וכו'; ואחר כך ראו שלא כן הוא, וביזו אותו מאוד מאוד. ופעם אחת דיבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער, דהיינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלוקת גדול עמו כמפורסם, ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זיכרונו לברכה לקלל את הקאמרנער, וגערו בו: הלוא הוא אביך! וראו שעדיין לא עמדו עליו. ובכל פעם היה לו שם אחר, ובכל שם שקראו אותו נענה להם ובא אליהם. פתאום יצא מפיהם וקראו: ישעיה – כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה, ובא הוא זיכרונו לברכה תכף ומיד אליהם, ונדמה להם בוודאי שהוא בן הקאמרנער, ואמרו לו: אתה הוא בוודאי בן הנ"ל. והשיב להם והוכיח להם שאינו בנו. בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו, והתחיל הוא זיכרונו לברכה תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו, וראו שוב שהוא בנו. ואחר כך דיברו עמו עוד וקילל אותו, ונבהלו מאוד מאוד ובאו בכעס גדול, וביזו אותו מאוד מאוד. וכששאלו אותו: למה אתה אומר עכשיו ששמך כך ואחר כך שם אחר, וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן ששכל שם ושם הוא כפי המידה והספירה שנאחז בו וכו', ואני ברוך השם כלול מכולם. וכל מה שעבר בעניין זה יקצרו המון יריעות לספר.
והוא זיכרונו לברכה היה מעורר אותם לפעמים מהשינה והתחיל לדבר עמהם עד שבאו בכעס גדול והתחילו עוד לקלל ולבזות אותו מאוד. ובערב שבת קודש באו הם מבית הטבילה, והוא זיכרונו לברכה היה שוכב על הדרגא יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון, ושאל אותם: מפני מה בכל השבוע הגוף שלי קל ואין לי כבדות ועכשיו יש לי כבדות גדול מאוד, עד שכמעט איני יכול לעמוד ממקום זה? והשיבו לו: מחמת שבכל ערב שבת קודש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן. והשיב להם: אוי לכם, אפילו בדבר קל כזה אינכם יודעים מה להשיב.
וביקש אותם שיקבלו אותו על שבת אצלם ולא רצו. ובשבת קיבלו את האיש שהיה עמו אצלם על שבת, ואותו לא רצו לקבל, והוכרח לאכול מאכלי חלב כי לא רצו לאכול שם בשר. רק הם, היה להם איזה שוחט. וגם בשבת היה להם מחלוקת גדול מאוד עמו, ורצו לדחפו לחוץ כי הוא נכנס אצלם אף על פי שלא אכל עמהם, והם התחילו לריב עמו עד שרצו לדחפו לחוץ והיה רעש גדול שם. וכן בבוקר היה גם כן כך.
כלל הדבר, כי הוא זיכרונו לברכה, עשה בכוונה, והניח עצמו לבזות בכל מיני ביזיונות. ואמר להאיש שהיה עמו שאלו הביזיונות יהיו לו לו טובה גדולה בהליכה ובחזרה. כי גודל עוצם המניעות הגדולות שהיה לו לבוא לארץ ישראל – אי אפשר לשער ולהעריך ולספר. ולא היה לו באפשרי לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קטנות זאת כאשר נשמע אחר כך מפיו בפירוש. ואמר, שאם לא היו לו אלו הביזיונות והקטנות – לא היה לו באפשרי לבוא לשם בשום אופן. ואמר שראה שהוא מוכרח לישאר שם בסטנבול דהיינו למות שם, אך זאת הקטנות והביזיונות הצילו אותו, כי קודם שבאין לארץ ישראל וכו' כנ"ל.
אחר כך ציווה רבנו זיכרונו לברכה להאיש שהיה עמו שייתן להאנשים הנ"ל שביזו אותו כנ"ל, מהמאכלים ומשקאות ומיני מרקחת שלהם שהיה עמהם, ליתן להם מהכול. ונסעו אלו האנשים לביתם, ולא רצו לקבל איגרת מרבנו לביתו, רק מהאיש שהיה עמו קבלו איגרת. ורבנו זיכרונו לברכה הניח איגרת שלו בתוך איגרת של האיש הנ"ל. ואלו האנשים היו רוצים לפתוח את האיגרת של האיש הנ"ל, אולי יוכלו להבין ממנו איזה דבר מרבנו זיכרונו לברכה, מי הוא ומאין הוא, אבל לא היו יכולים למצוא האיגרת אצלם, כי נעלם מהם היכן שהניחו את האיגרת. ולא בא לידם האיגרת עד שבאו אל הקאמער בוליחאי, אז מצאו האיגרת אצלם, וראו מן האיגרת שזה היה רבנו זיכרונו לברכה. המה ראו כן, תמהו ונבהלו מאד. והאיש ההוא שביזה אותו הרבה כנ"ל בא לביתו ונפטר בסמוך לביאתו ממש.

מנמירוב נתן (רבי), שבחי הר"ן

אישים

מושגים

כוחו של צדיק

מקומות

איסטנבול

תגיות

זירת התרחשות

בדרכים

ביזוי בדרך

נושאים:

בדרכו לארץ ישראל הגיע רבי נחמן מברסלב עם בן לווייתו אל איסטנבול. תחילה שכרו בעזרת מתורגמן מקום לגור בו בחלק העיר הנקרא "גלאטא", אך לאחר שעה או שעתיים ביקש ר' נחמן מן המתורגמן לעבור אל הרובע הראשי של איסטנבול, ליד ארמון המלוכה. בחלק זה של העיר לא גרו כי אם גברים בלבד, ושם נמצאו גם שליחים הנוסעים מארץ ישראל אל ארצות הגולה לאסוף כסף, וכן שני יהודים מאוקראינה, שהיו שבים מארץ ישראל אל בתיהם. בטרם עקרו אל חלק זה של העיר אמר ר' נחמן לאיש שליווה אותו: "אני מזהיר אותך לבל תגלה מי אני – אפילו אם ישאלו אותך עליי."
מיד כשהגיעו לחלק זה של העיר, הכיר אחד משני האנשים מאוקראינה את מלווהו של ר' נחמן ושאלו: "מה אתה עושה כאן?" השיב לו: "מלווה אני אדם צעיר זה לארץ ישראל."
"ומי הוא זה?" שאל האיש מאוקראינה.
"אחד הנוסע עם אישור שקיבל מן הקיסרות האוסטרית," ענה המלווה, כדי לקיים את הוראתו של רבו.
החלו האנשים מאוקראינה לחשוב כי ר' נחמן הוא אדם הנוסע אל ארץ ישראל כדי לצאת כנגד רבי אברהם מקַליסְק, צדיק וחסיד שבא עם חסידיו לגור בטבריה. כל כך נכנסה בדעתם טעות זו, עד שמצאו הוכחות לכך, והחלו לחקור את מלווהו של ר' נחמן על דבר זה. בטוחים היו כי ר' נחמן הוא שלוחם של אנשים רבים, שבא לחלוק על הרבי מקליסק, והוא ומלווהו מתעתעים בהם, כדי שלא לגלות את סיבת נסיעתם. שאלו האנשים את מלווהו של ר' נחמן: "האם שאלת את רבך, ר' נחמן, אם ראוי שתיסע עם איש זה?" – "שאלתי," ענה האיש, אך הם לא האמינו עוד לדבריו.
שוב ושוב ניסו האנשים לחקור את ר' נחמן מי הוא. פעם אחר פעם בלבל ר' נחמן את דעתם ורימה אותם, עד שלא יכלו להבין ממנו דבר וחצי דבר. כששאלו אותו אם הוא כוהן, השיב: "כן," ולמחרת אמר שאינו כוהן. כששאלו אותו על כך הסביר: "כוהן משול למידת החסד, וישראל שאינו כוהן הוא מידה אחרת. וברוך השם יש בי מידה זו וגם מידה אחרת."
החלו האנשים לשנוא אותו, וביזו וקיללו אותו בקללות נמרצות פעמים רבות באותם הימים. ואחד מן השניים הרבה בכך עוד יותר מחברו. אמר להם ר' נחמן: "לא אגלה לכם את מטרת נסיעתי, כי אפילו לעצמי לא גיליתי. ובכל זאת – מה טוב ומה נעים שנשב יחד, אף שאינכם יודעים את מטרתי." ענו האנשים: "אם תגלה לנו את מטרתך נוכל להיטיב עמך מאוד."
"להיפך," ענה להם ר' נחמן, "אם תרצו, תוכלו אתם לקבל ממני טובה גדולה."
אמרו האנשים: "הנה אתה מדבר כאחד מן הצדיקים המפורסמים, כגון רבי ברוך ממז'יבוז', רבי שלום מפרוהוביץ או ר' נחמן. אלא שיודעים אנו שאין אתה אלא ממתנגדיו של הרבי מקליסק."
בדרכים שונות ניסו האנשים לשבש את המשך דרכו של ר' נחמן אל ארץ ישראל, וביזו אותו בביזיונות רבים, אך ר' נחמן לא גילה להם מי הוא. פעם חשבו שהוא יהודי איטלקי מלגורנא, ופעם נדמה היה להם שהוא בנו של הצדיק מקומרנא. בכל פעם תעתע בהם ר' נחמן ובלבל את דעתם.
בכל שם שקראו לו, היה נענה ובא אליהם. כששאלו אותו אמר: "כל שם מכוון כנגד אחת מן הספירות שבתורת הסוד. ואני ברוך השם כולל את הספירות כולן, ויש בי כל אלו השמות."
לעתים היה ר' נחמן מעיר אותם משנתם, עד שהביא אותם לידי כעס גדול, והיו חוזרים ומקללים ומבזים אותו. כשבאה השבת, לא הניחו האנשים לר' נחמן לסעוד עמם, והביאו אל ביתם רק את מלווהו של ר' נחמן. וכשבא אל ביתם שלא כדי לאכול – רבו עמו ודחפו אותו החוצה.
ניכר היה כי ר' נחמן היה מביא את עצמו לידי ביזיון וריב. לאיש שליווה אותו אמר: "דע לך שביזיונות אלו הם טובה גדולה עבורי. בלעדיהם לא יכול הייתי לבוא לארץ ישראל. כי אי אפשר לבוא לשם אלא אם באים קודם למצב של שִפלוּת וקטנוּת. לפיכך, ביזיונות אלו הצילו את חיי, כי יכול הייתי למות באיסטנבול ולא לבוא אל ארץ ישראל."
אחר כך ביקש ר' נחמן כי יביאו אל האנשים שביזוהו מן המאכלים, המשקאות והתבשילים שהיו עמו. מלווהו של ר' נחמן אף הניח בידם מכתב, שישגרו אל ביתו שבאוקראינה. מכתב מאת ר' נחמן לא הסכימו האנשים לקחת, ובכל זאת הצליח ר' נחמן להצניע איגרת שכתב בתוך מכתבו של בן לווייתו.
והנה, כאשר יצאו האנשים אל אוקראינה לא הצליחו למצוא את המכתב שניתן בידם, ורק כשבאו אל רומניה בדרכם אל אוקראינה, נמצא לפתע המכתב. אז הבינו כי לא היה זה אלא ר' נחמן, ונבהלו מאוד. ואחד מאלו האנשים, שביזה את ר' נחמן ביותר, נפטר בסמוך לבואו לביתו.

קראו עוד

מדוע התעמת ר' נחמן בדרכו לארץ ישראל עם שני יהודים בני ארצו, וגרם לעצמו להתבזות? מתברר שהגידופים והעלבונות שספג ר' נחמן היו מנקודת מבטו דווקא דבר טוב.

בסיפור זה מתאמץ ר' נחמן מברסלב להתבזות ולהיות שנוא ומושמץ, ואינו חושף את זהותו. בכך הוא מוותר על השם הטוב שהיה לו במולדתו, כנינו של הבעל שם טוב. שני היהודים שאתם התעמת סברו כי ר' נחמן נשלח לארץ ישראל בגלל מתח פוליטי פנים-חסידי שהיה באותה התקופה בין הרבי מקליסק שחי בטבריה לבין מורים-חסידים אחרים. ר' נחמן מתעתע בהם ומשניא את עצמו בכל דרך אפשרית.
עם זאת, הוא גם מבקש את קרבתם, שולח להם דברי מאכל ואף מציע להם להיות בקשרי ידידות עמו.
סיפור נסיעתו של ר' נחמן לארץ ישראל רצוף אירועים תמוהים והתנהגויות משונות מאוד מצדו. ההסבר המרכזי שנתן ר' נחמן להתנהגויות אלו היה כי כדי לזכות לבוא אל הארץ, עליו תחילה להתבזות ולהתנתק מאישיותו הישנה, שנודעה בציבור כזו של אדם צדיק ומפורסם. אם לא יעשה זאת – חייו יהיו בסכנה.
למרות זאת, מותו של אחד מאלו שביזו את ר' נחמן מגלה אולי, כי אף שר' נחמן סייע בכך, אדם זה הגדיש את הסאה ובשל כך נענש. ייתכן גם כי הסיבה למותו קשורה לכך שפגיעה בצדיק, אף שנעשתה שלא בכוונה – עלולה להביא לעונש קשה.
באופן כללי ניתן לומר כי התקדמותו של אדם בחייו תלויה לפעמים ביכולת להשתחרר מן התבניות ומן הדימוי הקודם שבנה לעצמו. לעתים היכולת לוותר על האישיות הקודמת ולהיכנס למצב של אי ודאות ותלישות היא היא המפתח לגילוי "ארץ חדשה" ולפתיחת אפשרויות חדשות.

מסע אל הסוד

ארץ ישראל בשביל רבי נחמן היא ישות מיתולוגית, "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ"; היא המקום האולטימטיבי, ובתור שכזאת היא סוד כמעט בלתי פתיר קראו עוד

אליעזר מלכיאל

גלאטה הוא אחד הרובעים העתיקים של איסטנבול, שנמצא מצפון ללשון הים החוצה את העיר.
סיפורים של זהות בדויה מתרחשים מדי פעם בישראל, ובדרך כלל, בניגוד לסיפור כאן, הם זוכים לפרגון. לפני כמה שנים פרסם "ידיעות אחרונות" כתבה על מי שהוצגה כ"סטנדאפיסטית הבדואית הראשונה". בדיעבד התברר שמדובר במתחזה, בדרנית ישראלית בשם גילה צימרמן. קדם לה סיפורו של "השרוף", שנקט אותה שיטה.