אם יש אהבה

חבורה של חסידים שהיו בדרכם לרבם רבי ישראל מרוּז'ין, נכנסו לאכסניה אחת. ראו את בעל האכסניה עומד ומתפלל בשעה מאוחרת, לאחר שכבר עבר זמן התפילה. גערו בו החסידים. אמר להם בעל האכסניה: "הלוא כמה וכמה צדיקים מפורסמים אינם מקפידים על זמן התפילה."
על כך השיבו לו החסידים במשל ששמעו מפי רבם:
מעשה באדם אחד, שבכל יום בשובו מעבודתו הייתה אשתו מגישה לו את ארוחתו – לחם ובּוֹרשְט, מרק סלק. פעם אחת התעכבה, ורק לאחר כמה שעות הביאה לו את ארוחתו. גער בה בעלה ואמר: "שתקתי והמתנתי בסבלנות, כי חשבתי שאת בוודאי טורחת ומכינה סעודה שלמה, בשר ומטעמים. והנה זו הסעודה הרגילה! סעודה כזאת היית יכולה להביא לי בזמן הרגיל."
"למד מכך והבן," הוסיפו החסידים, "כי ראוי היה לך שתתפלל בזמן."
ענה להם בעל האכסניה ואמר: "אדם זה שסיפרתם עליו, כנראה שלא היה שלום בינו ובין אשתו. שהרי, אילו היה שלום ואהבה ביניהם, היה מקבל באהבה את האיחור, ולא היה אכפת לו אם בשר הביאה או בּוֹרשְט של סלק."
כשבאו החסידים אל רבם ברוז'ין סיפרו לו את דברי בעל האכסניה. אמר להם הרבי: "דעו לכם, כי ישנם אנשים שנשמתם ירדה אל העולם הזה בשביל דבר אחד שצריכים הם לומר."
כשחזרו החסידים לביתם עברו דרך אותה האכסניה, וראו שנפטר אותו האיש ונסתלק.